Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנסטסיוס הראשון (פלאביוס אנסטסיוס; לטינית: Flavius Anastasius Augustus; יוונית: Ἀναστάσιος), המכונה דיקורוס (יוונית: Δίκορος; "דו-אישוני", בגלל צבע עיניו השונה), היה קיסר האימפריה הביזנטית מ-11 באפריל 491 עד מותו ב-9 ביולי 518.
.JPG) | |||
| דמותו של הקיסר אנסטסיוס על דיפטיכון קונסולרי משנת 517 | |||
| לידה |
431 דיראקיום (דורס של ימינו) | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 518 (בגיל 87 בערך) קונסטנטינופול | ||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  | ||
| מקום קבורה |
כנסיית השליחים הקדושים | ||
| בן או בת זוג |
אריאדנה | ||
| |||
  | |||
אנסטסיוס נולד בדיראקיום שבבלקן (דורס באלבניה של היום) בסביבות שנת 431. ייתכן ששם אביו היה פומפיאוס. שני אחים של אנסטסיוס ידועים בשמם - פאולוס וקיסריה. אמו הייתה נוצרית אריאנית, אולם אנסטסיוס היה מונופיזיטי. בסביבות שנת 488 היה אנסטסיוס מועמד לשמש כבישוף של אנטיוכיה. במהלך השנים השתלב אנסטסיוס בחצר האימפריאלית, ושימש לפני עלייתו לשלטון כקצין בארמון הקיסרי בקונסטנטינופול.
ב-9 באפריל 491 נפטר הקיסר זנון ללא שאר שירש את מקומו. זנון עצמו ייחל שאחיו לונגינוס ימשיכו, וכן פטריארך קונסטנטינופול איופמיאוס. זנון לא היה אהוד, בעיקר בשל מוצאו האיסאורי (שנתפס כזר לתרבות הרומאית) ואמונותיו הדתיות. לאחר מותו התכנס המון בהיפודרום והפגין את התנגדותו לזנון ולונגינוס. מסופר שההמון קרא לעבר הארמון: "הבו לנו קיסר רומאי! הבו לנו קיסר אורתודוקסי!". הסמכות לבחור את הקיסר הבא עברה בפועל לידי אלמנתו של זנון, אריאדנה (אנ'), בתו של הקיסר לאון הראשון. אריאדנה בחרה באנסטסיוס, מפני שהיה דמות מוכרת ואהודה יחסית, אנסטסיוס היה ידוע כאדם מוסמך, מלבב אך גם נתפס בתקופתו כקמצן בשל חיתוכיו בהוצאותיו. השניים נישאו ארבעים יום מאוחר יותר.
בחירתה של אריאדנה באנסטסיוס פגעה בכוחם של לונגינוס והחיילים האיסאורים בבירה. האיסאורים, יושבי חבל איסאוריה (אנ') שבדרום אסיה הקטנה, היו באותה עת גורם פוליטי רב עצמה בחצר הקיסרים. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון גירש אנסטסיוס את לונגינוס והאיסאורים מקונסטנטינופול בתואנה עוררו מהומה אלימה נגד שלטונו. האיסאורים הכריזו מרד, ושלחו חיל להילחם בקונסטנטינופול במטרה להדיח את הקיסר החדש. אנסטסיוס בתגובה שלח שני צבאות בפיקוד ג׳ון הסקיתי וג׳ון הגיבן. אלו הביסו את המורדים בקוטאיום, בצפון מערב אנטוליה. המרד צומצם לאיסאוריה עצמה, שם התבצרו המורדים עוד כשש שנים עד שהצליח אנסטסיוס להביסם. כישלון המרד דחק סופית את האיסאורים מעמדות כוח באימפריה, וסופם שהוגלו לתראקיה על ידי אנסטסיוס.
בעלות אנסטסיוס לשלטון שרר בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרסית שלום קרוב ל-60 שנים. במהלך תקופה זו הפרסים, בדומה לרומאים בשעתם, הותקפו לעיתים תכופות על ידי שבטים נוודים מזרחים - האפתליטים (המכונים גם 'ההונים הלבנים'). המלך הפרסי קבאד הראשון אולץ להתחייב לשלם לאפתליטים כופר גדול, שהכביד מאוד על שלטונו. עקב זאת החליט קבאד לפלוש לאימפריה הביזנטית. קבאד התרשם שהביזנטים מוחלשים עקב שורה של מהומות ופלישות, וראה בכך הזדמנות לביזה ואולי אף לכפות על אנסטסיוס תשלום כופר. כוחות פרסים פלשו לארמניה בשנת 502, בזזו את הערים תיאודוסיופוליס ומרטירופוליס, והחזיקו בעיר אמידה שעל גדות חידקל. אנסטסיוס בתגובה שלח כוח גדול של כ-52,000 חיילים, והצליח בשנת 504 לכבוש מחדש את אמידה ולהסיג את הפרסים מארמניה. קבאד, שבינתיים שוב הותקף על ידי האפתליטים, הגיע עם אנסטסיום להסכמה לפיה ישלם האחרון 39,600 נומיסמטות בתמורה להפסקת הלחימה. הסכם שלום רשמי נכרת בשנת 506. כהתגוננות נגד פלישות עתידיות, ביצר אנסטסיוס את עיר הגבול דארה.
.jpg)
אנסטסיוס ירש מקודמיו מצב כלכלי רעוע. קופת האימפריה לא התאוששה עוד ממסעותיו של הקיסר לאון נגד ממלכת הוונדלים, ובזמן שלטונו רצוף המלחמות והמרידות של זנון לא התאפשר טיפול ראוי בבעיה. עם עלייתו לשלטון הוביל אנסטסיוס שורה של רפורמות שמטרתן לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס הנהיג משטר כלכלי מחושב וחסכן. הוא המיר ככל הניתן את הכנסותיה והוצאותיה של האימפריה מטובין חומריים למטבעות. מטבע נחושת (פוליס) חדש ויציב אפשר תשלום במזומן גם בסכומים קטנים (מטבע זה שמר על ערכו מאות שנים). מגמה זו עזרה להפחית את היקף המעילה ברכוש ציבורי והקלה על מעקב אחר המצב הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס בנוסף נלחם נגד השחיתות השלטונית, והטיל פיקוח על ההוצאות לצורכי צבא וממשל. כך, בניגוד לעבר, לא סיפק השלטון לחיילי האימפריה את הציוד הדרוש להם, אלא דרש מהם לקנותו ממשכורתם ששולמה במזומן. אנסטסיוס העביר את סמכות גביית המיסים ממעמד ה-Curiales לגובי מס רשמיים מטעם השלטון. בנוסף, אנסטסיוס העביר את עיקר נטל המס מיושבי העיר ליושבי הספר. כל אלו עזרו ליצור מערכת פיננסית יציבה יותר, יעילה יותר ואמינה יותר. הרפורמות של אנסטסיוס הניבו תוצאות חיוביות, ומוערך כי במותו השאיר אחריו הקיסר כ-146,000 קילוגרמים של זהב באוצר האימפריאלי.
בשלהי העת העתיקה אופיינה הדת הנוצרית במספר מחלוקות כריסטולוגיות. המחלוקת הבולטת במאה החמישית הייתה האם ישו היה בעל טבע כפול - טבע אנושי וגם טבע אלוהי (העמדה הדיופיזיטית), או שמא בעל טבע אחד בלבד, שהוא יחדיו גם אלוהי וגם אנושי (העמדה המונופיזיטיות). מחלוקת זאת התבטאה לעיתים קרובות באלימות ורדיפה. בשנת 451 הוקיעה ועידת כלקדון את העמדה המונופיזיטית ככפירה, אולם נשארו עדיין קיבוצים גדולים של נוצרים מונופיזיטים, והמתח בין שני הזרמים נשאר גבוה. בשטח האימפריה הרומית המזרחית קיבוצים גדולים של מונופיזיטים היו במצרים, סוריה וארץ ישראל, בעוד בקונסטנטינופול ובבלקן שלטה הדעה הדיופיזיטית. הקיסר זנון, במטרה לפייס את שני הצדדים, פרסם את ההנוטיקון (ביוונית: ἑνωτικόν henōtikón, ״פעולת איחוד״) - מסמך שאישר חלק ממסקנות ועדת כלקדון, אך עמעם במכוון את שאלת טבעו של ישו. ההנוטיקון לא פייס אף אחד מהצדדים, ולא רק זאת אלא שהוביל לפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית (הסכיזמה האכאית); פיצול זה נשאר בתוקפו בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. קרע זה בין שני חלקי האימפריה היה מוקד מתמיד של מתח ואי-נחת בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. בשנותיו האחרונות החל אנסטסיוס לתמוך בגלוי במונופיזיטיות. כך, בשנת 512 הדיח אנסטסיוס את הפטריארך של כלקדון, והציב במקומו מונופיזיט מוצהר. כמו כן, בשנת 514 הכניס אנסטסיוס שינוי במזמור הטריסאגיון (השילוש הקדוש), המביע תפיסה מונופיזיטית. גילויים אלו עוררו את חמת ההמון בבירה, ועלו קריאות הדורשות את הדחתו של אנסטסיוס. רק לאחר שהקיסר עצמו הופיע לפני העם ללא בגדי מלכות, והביע נכונות לפרוש מתפקידו, נרגעו הרוחות.
באותה שנה (514) הכריז ויטליאנוס, מפקד צבאי בתראקיה, מרד באנסטסיוס. ויטליאנוס הניס את נס ועידת כלקדון והנצרות הדיופיזיטית, אך יש מקום לשער שגם גורמים כלכלים ושאיפותיו האישיות לשלטון לקחו חלק בהחלטתו. ויטליאנוס, בראש צבא מהבלקן, חנה בחוצות קונסטנטינופול ואילץ את אנסטסיוס לכנס ועידה כנסייתית בראשות האפיפיור (שתמך בהחלטת כלקדון). לאחר שהדרישה לא נענתה, שוב צר ויטליאנוס על הבירה, והפעם הציב מולו אנסטסיוס צבא בפיקודו של מארינוס. מארינוס הביס את צבא המורדים, אך ויטליאנוס עצמו נמלט. מאוחר יותר חזר ויטליאנוס לבירה בהזמנת הקיסר יוסטיניוס, ונרצח בארמון בשנת 520[1].
לאחר מרד ויטליאנוס נהנתה האימפריה משקט יחסי, למעט פלישות קטנות היקף באזור הדנובה. אנסטסיוס נפטר ב-9 ביולי 518, בסביבות גיל 88. אנסטסיוס לא השאיר אחריו יורש, ואת מקומו תפס יוסטיניוס הראשון, ראש המשמר הקיסרי. אחייניו של אנסטסיוס, פרובוס ופומפיאוס, המשיכו לכהן בתפקידים בכירים לאחר מותו, וסופם שהוצאו להורג על ידי יוסטיניאנוס לאחר מרידת ניקה. אנסטסיוס אינו מוכר כקיסרים ביזנטים אחרים דוגמת יוסטיניאנוס הראשון או בסיליוס השני, אולם אין זאת סיבה להמעיט בחשיבותן של שנות שלטונו. תחת אנסטסיוס התאוששה והתייצבה האימפריה המזרחית לאחר תקופה ארוכה של משברים פנימיים וחיצוניים, שהובילו בין השאר לנפילת האימפריה המערבית כמה שנים לפני כן.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
