אמנת נחמיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כריתת אמנת נחמיה היא מאורע מקראי המסופר בספר נחמיה, בו מתוארת התעוררות עממית בימי שיבת ציון לחידוש הברית בין שבי הגולה לה', שהתרחשה ביום כ"ד בתשרי. הרקע לחידוש הברית היה מעמד קריאת התורה על ידי עזרא הסופר, שהתרחש מספר שבועות קודם לכן, ביום א' בתשרי - ראש השנה, שהוביל להכרה בחטאי העם והצורך בתיקון. האירועים מתוארים בספר נחמיה, פרק ח' עד פרק י'.
לאמנת נחמיה ייחוד משלה מבחינת הצורה והמעמד, בכל הבריתות עם ישראל רק מביע את הסכמתו. למשל, בספר דברים פרקים כ"ח - כ"ט, יהושע פרק כ"ד, דברי הימים ב' פרק ט"ו פסוקים ח - ט"ז וכו'. אך באמנת נחמיה העם התוודה והשתחווה ל-ה' והלווים זעקו והתפללו בקול גדול אל ה'. נוסף על כך, בניגוד לבריתות אחרות, העם חתם על אמנה זו.
בפרשנות המקרא קיימת מחלוקת האם אירוע זה אירע בימי עליית זרובבל, לאחר הכרזת כורש, או בימי עליית נחמיה לארץ, עשרות שנים לאחר מכן.