אלווה מירדאל

אלווה ריימר מירדאל (בשוודית: Alva Reimer Myrdal; ‏31 בינואר 1902 – 1 בפברואר 1986) הייתה סוציולוגית, פוליטיקאית ודיפלומטית שוודית וכלת פרס נובל לשלום לשנת 1982. הייתה נשואה לגונאר מירדאל, חתן פרס נובל לכלכלה.

מירדאל נולדה באופסלה שבשוודיה הייתה אחת מחמשת ילדיהם של אלברט ריימר, קבלן בניין שהיה חבר מועצת העיר אסקילטונה במזרח שוודיה, ולובה לרסון ריימר. מירדאל התעמתה עם אמה על מנת שזו תאפשר ללכת ללמוד בבית ספר תיכון ואף הציעה לממן את לימודיה שלה. היא למדה באוניברסיטת סטוקהולם שפות סנקדנביות וספרות והיסטוריה של הדת ועבדה בספרייה לפרנסתה^[1]. ב־1924 היא נישאה לגונאר מירדאל. הזוג מירדאל למד בעיות חברתיות וכלכליות בלונדון, במשך שבע שנים בלייפציג, בסטוקהולם, בז'נבה ובארצות הברית, לשם הם נסעו בזכות מלגת רוקפלר^[2]. ב-1934 היא קבלה תואר שני בפסיכולוגיה חברתית מאוניבריסטת אופסלה^[1].

ב־1934 אלווה וגונאר מירדאל כתבו ביחד הספר "Crisis in the Population Question" ("משבר בשאלת האוכלוסייה"). הספר דן בירידת שיעור הילודה בשוודיה ובפתרונות לסוגיה. ספרם זה עסק בחיפוש אחר רפורמות חברתיות שיאפשרו קיום חופש הפרט (במיוחד עבור נשים), לצד עידוד ילודה. לטענתם הסיבה לירידה בשיעור הילודה אינה קשורה לבעיות מוסריות, כפי שטענו השמרנים בשוודיה אלא למבנה הכלכלי והחברתי. זוגות משתמשים באמצעי מניעה ויולדים פחות ילדים משום שילדים הפכו לעול כלכלי ואמהות נדרשות להפסיק לעבוד על מנת לגדל אותם^[3]. על מנת לעודד נטליזם (עמדה פילוסופית המייחסת להולדה ולריבוי טבעי ערך חיובי) משפחות עם ילדים צריכות לקבל תמיכה בצורת רפורמות שונות כגון טיפול רפואי חינם, ארוחות צהריים חינם בבית הספר, דיור בר השגה ושכר דירה מסובסד. הרעיון ששני ההורים יכולים לעבוד מחוץ לבית וכי התפיסה המשפחתית הפטריארכלית השלטת (האב מפרנס העיקרי והאם עקרת בית ועוזרת בפרנסה) צריכה להשתנות באופן משמעותי. השינוי יבוא באמצעות מסגרות מתאימות שהמדינה נדרשת להקים^[4]. הספר השפיע על התכנון וההוצאה לפועל של מדיניות הרווחה הלאומית במדינות סקנדינביה^[1].

מירדאל פעלה במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה, מטעמה היא פעלה באופן רשמי משנות הארבעים של המאה ה-20. כנציגת המפלגה היא מונתה לראש צוות במסגרת הכנת מדיניות הרווחה של האומות המאוחדות בשנת 1949. בשנים 1950–1955 הייתה מירדאל יו"ר החטיבה למדעי החברה באונסק"ו, האישה הראשונה לשאת בתפקיד בדרגה בכירה במוסדות האו"ם. לאחר מכן הייתה שגרירת שוודיה בהודו.

בשנת 1962 נבחרה מירדאל לחברת הפרלמנט השוודי. מאותה שנה ועד 1973 היא נשלחה כנציגת שוודיה לדיוני ועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש, ובשנים 1966–1973 הייתה מירדאל יועצת בנושא התפרקות מנשק לממשלת שוודיה. מתוקף פעילותה לקידום פירוק הנשק העולמי, הוענק לה בשנת 1982 פרס נובל לשלום, במשותף עם אלפונסו גרסיה רובלס.

בנוסף לפרס נובל לשלום זכתה מירדאל גם בפרס השלום של גרמניה המערבית בשנת 1970, יחד עם גונאר מירדאל, בפרס השלום על שם אלברט איינשטיין ב-1980 ובפרס פרס בראט רטנה להבנה בינלאומית, שנה לאחר מכן^[5].