Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האדריכלות באיחוד האמירויות הערביות עברה שינוי דרמטי בעשורים האחרונים. עקב גילויי הנפט במדינה, אופיה הכלכלי השתנה מפעילות של כפרי דייגים למרכז עסקי עולמי הידוע בחדשנות ובדינמיות.[1] בין שנות ה-60 ל-1970, הארכיטקטורה באיחוד האמירויות הערביות הייתה ברובה מסורתית, עם סמטאות צרות ובתי מגדלי רוח שעדיין בשימוש,[2] האדריכלות שיקפה מורשת בדואית מקומית ומסורתית והושפעה מאלמנטים של תרבות מזרח תיכונית אסלאמית, ערבית ופרסית.[3]
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
בתחילת שנות ה-70, השיח' ראשד בן סעיד אאל מכתום, שליט דובאי, שכר את האדריכל הבריטי ג'ון אר האריס כדי ליצור את הארכיטקטורה המודרניסטית המסוגננת שבגינה ידועות הערים הגדולות של איחוד האמירויות היום כגון אבו דאבי ודובאי. השימוש בקירות מזכוכית חשופה ייצגה את תחילתו של השינוי והיה לה שימוש נרחב בעיצוב החזית של כמעט כל בניין מסחרי ומגדל במפרץ הפרסי ובאיחוד האמירויות בפרט.[4] באזורים פחות מסחריים, האדריכלות האמירותית ממשיכה לשקף במידה רבה את המנהגים ואורחות החיים המסורתיים של הילידים והבדואים, ונושאת אופי מזרח תיכוני אסלאמיסטי וערבי. נעשה בה שימוש בחומרי בניין פשוטים, בניגוד לבניה של דובאי ואבו דאבי כיום.
האדריכלות המסורתית באיחוד האמירויות הערביות הושפעה מהנוף המדברי, התרבות המדברית, אורח החיים באזור וחומרי הבנייה הזמינים שהיו.[5] הבדואים עשו שימוש בכפות דקלים למגוריהם.
מסגרות לבתי "אריש" נעשו לעיתים קרובות עם מוטות מנגרובים, מיובאים ממזרח אפריקה (קרן אפריקה). בחודשים הקרים יותר ובחורף, השתמשו בעור בעלי חיים לאוהלים. האוהל הבדואי היה מבנה שימושי וניתן להתאמה עשוי לעיתים קרובות מצמר כבשים, שיער גמלים או שיער עיזים על ידי נשות השבט. מבנים כאלה נקראו "בית אל שער", כלומר 'בית השיער'.[6] חומרים אחרים כמו תערובת של צדפים ואבן גיר שימשו כמשאבי בנייה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
האופי הנוודי של הבדואים דרש את הצורך בחומרים חד פעמיים קלים שניתן למצוא לאורך קו החוף במדינה. לעומת זאת, בתי קבע במרכז המדינה נבנו מתערובת בוץ שנוצרה ללבנות, מחוזקות באבנים המחוברות זו לזו בתערובת של חימר אדום וזבל.[5] ההקשר הגאוגרפי של שבט או קבוצה קבע את סוג החומרים שבהם השתמש לצורכי בניית מבנים וצרכי מטרות המבנים, כלומר רובם היו עשויים מחומרים השאובים שנלקחו מהסביבה הסובבת.[7] אלה נעו בין אלמוגים, בוץ ואבן ועד לכפות דקלים ושיער בעלי חיים. האקלים הקשה של איחוד האמירויות הערביות יצר צורך באוורור עקב תקופות טמפרטורות גבוהות בשנה.[8] דבר זה הביא להכנסתם של מגדלי רוח איראניים פרסיים. פירים אנכיים אלו מאפשרים זרימה כלפי מטה של אוויר קריר וחלוקת מים זמינה בתחתית המבנה, מה שמאפשר לקרר את הטמפרטורה הפנימית של המבנה.[9]
בעוד שההתיישבות האנושית באיחוד האמירויות הערביות ניתנות ליישוב לתקופת האבן, אך רק בתקופת הברונזה החלו להיווצר מפעלים גדולים יותר. יישובים כאלה פותחו בנווה מדבר ובאזורי חוף, מאוכלסים על ידי חקלאים, רועי צאן בעלי חיים ודייגים.[10] היישוב הגדול הראשון שתועד היה העיירה אל עין, שדרכה ייצאו התושבים מוצרים חקלאיים דרך נמל אום אל נאר, הממוקם ליד אבו דאבי של ימינו.[11] זה היה מוסד קבע שהורכב ממבנים בנויים היטב הבנויים מאבן חתוכה ומסותתת, עם קברים עגולים דמויי מגדלים. עדויות מאתרים אלה מצביעות על סחר חזק המתפתח מייצור כלי חרס ומייצוא נחושת, במיוחד בין התנחלויות אלה לבין ציוויליזציות שמסביב כמו מסופוטמיה.
השקיית מים המכונה קנאט, מתקופת הברזל. מערכת זו סיפקה אספקת מים קבועה יחסית בכל ימות השנה על ידי ניצול אספקת מים תת-קרקעית, מה שהוביל לשינוי בדפוסי ההתיישבות כאשר קבוצות ילכו אחר תוואי מקור המים.[12] עד אמצע המאה ה-20, רוב הבניינים התחלקו לחמש קטגוריות: מבני דת, מגורים, שווקים, מבני ציבור ומבני הגנה. מבנים שנבנו עד אז נשארו בסגנונות מסורתיים ושמרניים האופייניים לבדואים ולמדבר. שלא כמו סגנונות אחרים של אדריכלות אסלאמית ופרסית, יש מעט קישוטים אשר נמצאים באדריכלות המסורתית של איחוד האמירויות. רק מספר קטן של מסגדים מציעים כל צורת קישוט, המשקף את המחסור במשאבים בהישג יד והסתמכות כללית על מבנים פשוטים אך יעילים.[13]
תחילת הגלובליזציה בשנות ה-80 הפכה את איחוד האמירויות הערביות לאחת המדינות המפותחות ביותר במפרץ הפרסי. המדינה ראתה דחיפה כלכלית גדולה עם הפיכה לכלכלה מבוססת סחורות, כאשר משלוחי נפט וגז טבעי מהווים 40% מסך היצוא ו-38% מהתמ"ג.[14] בשני העשורים האחרונים נעשה מאמץ משמעותי לגוון את הכלכלה ולהקטין את התלות בהכנסות נפט, תוך השקעות ענק בענפי התיירות, הפיננסים והבנייה במדינה.[15] מסוף שנות ה-80, האדריכלות באיחוד האמירויות הערביות הפכה להיות ידועה בתדמית העירונית והמודרנית שלה, והפכה למערבית מאוד אך עדיין שומרת גם על אלמנטים ישנים של התרבות המסורתית והשמרנית במדינה.
הפיתוח הכלכלי הראשוני באיחוד האמירויות במהלך שנות ה-50 וה-60 התבסס במידה רבה על הנפט והגז שהתגלה באיחוד האמירויות הערביות באותן שנים, מאז נוצר גם מגוון לייצור, בנייה ומסחר ואף לשימושים נוספים.[16] מגזר הנפט והגז מהווה כשני שלישים מהכנסותיה של איחוד האמירויות, ומעסיק אחוז אחד מכוח העבודה בעוד שירותי מסחר ותיקונים, ייצור מודעות בנייה מהווים כחצי מכלל כוח העבודה.[17] בעשורים האחרונים, גידול אוכלוסייה גבוה באיחוד האמירויות בעיקר של מהגרים מלווה בצמיחה כלכלית גבוהה. קצב צמיחת התמ"ג עמד על 4.51% בממוצע משנת 2000 עד 2017, והגיע לשיא כל הזמנים של 9.80% ב-2006.[18] בעקבות זאת, רמת חיים גבוהה יותר, כאשר מדד הפיתוח האנושי (HDI) הנוכחי עומד על 0.863, המדורג את איחוד האמירויות ה-34 בעולם.[18]
התחזית הכלכלית הכוללת של איחוד האמירויות היא להמשך צמיחה מאסיבית עם התפתחות מהירה יותר מכל שאר מדינת המפרץ, בעידוד משמעותי על ידי התיירות, הייצור והמגזרים הפיננסיים מה שיתרום משמעותית לכלכלה של המדינה. בניגוד למדינות אחרות במפרץ הפרסי, שבהן עושר הנפט נוטה להתרכז סביב משפחת המלוכה השלטת, איחוד האמירויות שואפת להפיץ ולהשקיע עושר כזה ממשאבי טבע לתוך התשתית. במהלך 40 השנים האחרונות, ממשלתה פיתחה תשתית מספקת לאוכלוסיית האמירויות, כולל חשמל, תחבורה, דיור, טלקומוניקציה ובתי חולים. כל אלה מסובסדים בכבדות. מדיניות כלכלית פתוחה אפשרה לתאגידים רב לאומיים להתפתח ולפעול באמצעות עסקים תעשייתיים ומסחריים.[15] מה שהביא לתשתית המשגשגת הדינמית והבינלאומית שבה ידועה איחוד האמירויות כיום. בנוסף, איחוד האמירויות לקחה את המשאבים המסחריים הכלכליים והטכנולוגיים של המערב כדי להתקדם ולהשתלב בסביבה הגלובלית.
האדריכלות במדינה מושפעת מאוד מהעושר שנבע מהתנופה הכלכלית של העשורים האחרונים. עם זאת, ההתפתחות העירונית והמסחרית האחרונה בכל הערים הגדולות של איחוד האמירויות המשיכה להיות מושפעת מהאדריכלות האסלאמית, מה שהעניק למטרופולים הגלובליים הללו רקע ערבי מובהק.
.jpg)
בנייה מוקדמת לאחר התרחבות דובאי כעיר גלובלית מרכזית חשובה ומשפיעה הקדישה תשומת לב מועטה לארכיטקטורה האסלאמית המסורתית ודאגות לאיכות הסביבה לא נשקלו. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, מגדלי זכוכית הפכו לבולטים בעיר דובאי וכיום הם האדריכלות המובילה ברחבי העיר, שכולם דרשו כמויות עצומות של חשמל כדי לשמור על קור רוח. לאחרונה, בונים ואדריכלים הפכו מודעים הן למורשת הערבית והן לדאגות הסביבתיות, מה שהוביל להתפתחות הרמונית יותר בפיקוח שליטי דובאי ב-20 השנים האחרונות על האדריכלות והבנייה בעיר.[19] חומרים יעילים עמידים בחום משמשים יותר ויותר בבנייה כיום, והם בשילוב עם עיצובים ערביים מסורתיים. ניתן לראות זאת בבניינים שעבורם משכה דובאי תשומת לב עולמית, כולל בורג' ח'ליפה ובורג' אל-ערב.
הבורג' ח'ליפה נחנך בינואר 2010, נחשף כמבנה העצמאי הגבוה בעולם ב-829.8 מטרים המבנה מארח מספר מתקנים מעורבים, כולל חנויות מסחריות, משרדים, מקומות בילוי ומגזרי מגורים. בתכנון הבניין, האדריכל הראשי אדריאן סמית' לקח על עצמו אלמנטים של אדריכלות אסלאמית מסורתית המאפיינת את עברה של איחוד האמירויות והאופיינית יותר למזרח התיכון ולמדבר ולאזור, אדריכלות זו המשתמשת בספירלות מדרגות עולות.[20] זהו למעשה שיקוף אלמנטים של עיצוב אסלאמי תוך יצירת צורה אסטרטגית כדי להבטיח שמסת הבניין תצטמצם עם הגובה, מה שמאפשר מבנה חזק ומבוצר יותר. הבניין כביכול עולה מצורת פרח המבוססת, מחקה את Hymenocallis, שושן צחור יליד המדבר שמסביב.[21]
הבורג' אל ערב (בתרגום ל'מגדל ערבי') תוכנן על ידי האדריכל טום רייט כדי להידמות ליאכטה מסוג J. המבנה עשוי ממסגרת פלדה חיצונית עטופה סביב מגדל בטון, כאשר פיברגלס עטוף טפלון לבן יוצר את ה"מפרש". בורג' אל ערב עומד על אי מלאכותי בחוף ג'ומיירה. האדריכל טען כי "הלקוח רצה בניין שיהפוך לאמירה סמלית עבור דובאי, בדומה לסידני עם בית האופרה שלה, לונדון עם הביג בן או פריז עם מגדל אייפל. זה היה צריך להיות בניין שיהפוך לשם נרדף לשם העיר."[22] הבניין נפתח בשנת 1999 לאחר חמש שנות בנייה ונחשב לאחד המלונות הטובים בעולם ועד 2022 נחשב למלון הטוב בעולם והיחיד עם 7 כוכבי מלונאות.
ב-1967 תוכננה הארכיטקטורה של אבו דאבי בהדרכתו של זאיד בן סולטאן אאל נהיאן על ידי האדריכל היפני קצוהיקו טקהאשי.[23] באזורים עם צפיפות אוכלוסין גבוהה, ישנה כמות גדולה של בניינים בינוניים וגבוהים וגם גורדי שחקים, בין גורדי השחקים הבולטים של העיר; מגדלי איתיחאד, מטה הבנק הלאומי של אבו דאבי, מגדל רשות ההשקעות באבו דאבי,[24] מטה אלדר ומלון ארמון האמירויות, המושפעים מאוד מהמורשת הערבית של האדריכלות באיחוד האמירויות ובמזרח התיכון.[25]
אבו דאבי היא ביתם של כמה גורדי שחקים גבוהים.[26] פיתוח בניינים גבוהים עודדו בתוכנית אבו דאבי 2030.[27] הרחבת רובע העסקים המרכזי של אבו דאבי ממשיכה לגדול, עם כמה מבני גורדי שחקים בבנייה בעיר. כמה מהבניינים הגבוהים ביותר באבו דאבי כוללים את מגדל המגורים של השוק המרכזי בגובה 328 מטרים, The Landmark בגובה 324 מטרים ו-Sky Tower בגובה 310 מטרים..
בניגוד לגורדי השחקים המודרניים של העיר, מסגד שייח' זאיד ממשיך להתבלט כאחד האתרים היקרים ביותר של החברה העכשווית של איחוד האמירויות הערביות. עיצובו ובנייתו החלו בנובמבר 1996, במטרה "לאחד את העולם", תוך שימוש בבעלי מלאכה וחומרים ממספר מדינות ברחבי העולם כולל גרמניה, איטליה, טורקיה, איראן, מרוקו, פקיסטן, איחוד האמירויות הערביות, יוון, ניו זילנד וסין.[28] המסגד עשוי מחומרים נבחרים רבים וביניהם שיש, אבן, זהב, קרמיקה וקריסטלים, כולם נבחרים בשל איכויותיהם לאורך זמן ובשל השתייכותם והרגשתם עם אופי הבנייה והאדריכלות הערבית מזרח תיכונית. ככזה, המבנה הוא אות לאופי הגלובאלי של האדריכלות המודרנית, אך עושה זאת על ידי שילוב היבטים מסורתיים-דתיים רבים של עיצוב ערבי מזרח תיכוני מדברי מסורתי.[29]
באזורים פחות ממוסחרים ומסחריים של איחוד האמירויות, הארכיטקטורה נותרה מסורתית ושמרנית ברובה כבעבר, עם לוכדי רוח שעדיין בשימוש למטרות מעשיות. חלק גדול מהאדריכלות העממית המסורתית של איחוד האמירויות שפותחו במאות ה-18 וה-19 נותרו באזורים פחות מערביים ומתקדמים של המדינה. יישובים כאלה מוקמים בתגובה לתנאים חברתיים וסביבתיים ספציפיים; בתים, מקומות שוק, מסגדים ומבנים מבוצרים כולם משקפים את ההשפעות המקושרות בין התרבות והמסחר של הקבוצה והאדריכלות במדינה.[30]
עד היום, מושגים באיחוד האמירויות חומרי בניין פשוטים ומשקפים משאבים בהישג יד. השימוש בגוש אבן, תערובת סיד המופקת מצדפים ומשחת גיר ומים אופייני לבתים קבועים יותר בפנים הארץ העשויים מחומרי אבן ולבנים וכדומה מבנה בתים אלו מעיד על פרטיות ואוורור כצרכים מרכזיים, עם קירות גבוהים ונראות מוגבלת למבנים. עדיין מנוצלים מאפייני דיור בחצר, שנועדו לאפשר אינטראקציה ציבורית בין בני הבית הגברים תוך שמירה על כבוד ופרטיות שאר המשפחה. זוהי דוגמה לסטנדרטים חברתיים מסורתיים שנשמרו היטב עד היום באמצעות מתקנים אדריכליים באזורים פחות ממוסחרים במדינה עד היום. האדריכלות הכפרית באיחוד האמירויות מבוססת אך ורק על הגנת הדיירים מפני האלמנטים הסביבתיים הקשים והאקלים של האזור הגאוגרפי והמדברי. ברמה הבסיסית יש צורך בהגנה מפני טמפרטורות גבוהות, חום גבוה, יובש, לחות גבוהה, קרינת שמש גבוהה, סופות אבק ורוחות מדבריות. הדבר בא לידי ביטוי רבות בשימוש המסורתי והעכשווי בבתי חצר "ובאריש" (בתים הבנויים מעלי דקל).
| ||||||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
