כתר ארם צובא
כתב יד חשוב של התנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בתחלת המאה העשירית[1]. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם השתמש בו כדי לפסוק את רשימת הפרשיות.
הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחַלַבּ עד שנעלם בפרעות ביהודי חַלַבּ בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. כיום הוא מוצג בהיכל הספר.[2] מאז חזרתו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".
ב־9 בפברואר 2016 הכתר הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.[3][4]