ההתעוררות הגדולה
מונח המתייחס למספר תקופות של תחייה דתית בהיסטוריה הנוצרית האמריקאית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההתעוררות הגדולה הוא מונח המתייחס למספר תקופות של תחייה דתית בהיסטוריה הנוצרית האמריקאית. היסטוריונים ותאולוגים מזהים שלושה או ארבעה גלי התלהבות דתית מוגברת בין ראשית המאה ה-18 לסוף המאה ה-20. כל אחת מ"ההתעוררויות הגדולות" הללו התאפיינה בתחיות דתיות נרחבות שאותן הובילו כמרים פרוטסטנטים אוונגליסטים, בעלייה חדה בעניין הציבורי בדת, בתחושה עמוקה של שכנוע וגאולה מצד המושפעים, בעלייה בשיעורי החברות בכנסייה האוונגליסטית ובהיווצרות של תנועות ועדות נוצריות חדשות.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תבנית S2CID שגויה. | |
מקורן של ההתעוררויות היה נוכחותו של מטיף כריזמטי שחיזק בקרב המאזינים את תחושת האשמה הנוצרית האישית, את תחושת חטאם ואת הצורך בכך שייוושעו בידי המשיח. בין האנשים המשפיעים בתקופות ההתעוררות הגדולה היו ג'ורג' וייטפילד, ג'ונתן אדוארדס וג'ילברט טננט, וחלק מהקבוצות המשפיעות במהלך ההתעוררות הגדולה היו "האורות החדשים והאורות הישנים".[1][2][3] ההתעוררות הגדולה רחקה מריטואלים ומטקסים והפכה למוקד את החוויה הדתית האישית ואת הקשר הישיר בין המטיף הכריזמטי לבין המאמין. ההתעוררות הגדולה הפכה את הדת לאישית, וטיפחה באדם הממוצע תחושה עמוקה של שכנוע רוחני בדבר חטאו האישי והצורך בגאולה אישית, כמו גם עידוד התבוננות פנימית ומחויבות לאמות מידה חדשות של מוסר אישי. חלק מגלי ההתעוררות הגדולה היו כרוכים בהבאת הנצרות לאפרו-אמריקאים המשועבדים והיו אירועים מרכזיים בשינוי הדתי בניו אינגלנד, שינוי שבמהלכו קראו מטיפים כריזמטיים תיגר על הסמכות הדתית המסורתית. ההתעוררות יצרה פילוג בין מטיפים וממסדים מסורתיים וותיקים שהתעקשו על חשיבותם המתמשכת של הפולחן המסורתי והוראת הטקסטים הדתיים, לבין מטיפי ההתעוררות וחסידיה, שעודדו מעורבות רגשית ומחויבות אישית. הייתה לכך השפעה רבה על עיצובה מחדש של הכנסייה הקהילתית, הכנסייה הפרסביטריאנית, הכנסייה הרפורמית ההולנדית והעדה הרפורמית הגרמנית, כמו גם על חיזוק העדות הבפטיסטיות והמתודיסטיות הקטנות, אם כי השפעה קטנה בלבד על האנגליקנים והקוויקרים. בשונה מההתעוררות הגדולה השנייה, שהחלה בערך בשנת 1800 והגיעה אל אלה שלא היו נוצרים, ההתעוררות הגדולה הראשונה התמקדה באנשים שכבר היו חברי כנסייה. היא שינתה את הטקסים שלהם והגדילה את אדיקותם ואת מודעותם העצמית.[4]