שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
ברוך קטינקא
מהנדס בניין ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ברוך קטינקא (כ"ג באדר, תרמ"ז/ 19 במרץ 1887 – ט"ז בניסן, תשכ"ה[1]/ 18 באפריל 1965) היה מהנדס בניין[2] ישראלי. הוא בנה מספר מבני ציבור בארץ, ובהם את בית ימק"א ירושלים ואת מלון פאלאס בעיר.
Remove ads
קורות חיים
סכם
פרספקטיבה
נולד בשנת 1887 בעיר ביאליסטוק לשמואל-מנשה קטינסקי ולטובה לבית לימן, במשפחה בת ארבעה ילדים. משפחת קטינסקי היא מצאצאי מנשה בן ישראל. דודנו הוא ברוך קטינסקי, מראשוני תל אביב. למד בחדר ובבית ספר תיכון, וכן כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין. לאחר מכן למד בפוליטכניון בגרמניה, בעיר מיטוויידה (Mittweida), שם הוסמך כמהנדס מכונות וחשמל. היה חבר "פועלי ציון" בעיר הולדתו ובגרמניה ומארגן אגודת הסטודנטים דוברי העברית "התקוה".
ב-1908 עלה קטינקא לארץ ישראל עם אימו ושלוש אחיותיו והיה מהנדס בבית-החרושת לשמן ולסבון "עתיד" (שמן תעשיות) בחיפה.
בימי מלחמת העולם הראשונה עבד קטינקא בבית חרושת "עתיד" בחיפה בניהולו של נחום וילבוש והמסגרת תפקידו התקין ותחזק מכונות ומנועים (בטחנות קמח, בארות ועוד). בהמשך החליט קטינקא להתעת'מן ולאחר זמן מה קיבל זימון להתגייס לצבא הטורקי. מאחר שאביו נפטר והוא היה הבן המפרנס היחיד של משפחתו קיבל פטור מגיוס חובה אך החליט להתנדב ושרת במסגרת הצבא העות'מאני ברכבת העות'מאנית, ולימים היה למהנדס הטכני הראשי ברכבת החיג'אזית. בתפקידו זה תכנן והרכיב מנסרה מכנית, בה מנוע של קטר סובב דיסק חיתוך לחיתוך גזרי עץ להסקת הקטרים.[3] לקראת סוף 1917 הוצב בירושלים, ועם נסיגת הטורקים מירושלים קיבל הוראות להתייצבות בדמשק. בדרכו לדמשק, יחד עם שני מהנדסים יהודים שעבדו תחתיו, נודע לו שהוא הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר דין מוות. חרף כך המשיך בדרכו לדמשק, ושם הציג לשופט את מכתבי ההערכה וציוני השבח שקיבל במסגרת פעילותו בירושלים, ושוחרר ממאסר. עד סוף המלחמה המשיך לשרת במסגרת הרכבת החיג'אזית, ובתום המלחמה נלקח בשבי על ידי הבריטים.
קטינקא היה חבר ועדת המים לצדם של שמואל סלושץ והיו"ר ד"ר מאיר גורביץ משהוקמה בשנת 1918. הוא היה ממייסדי 'התאחדות המהנדסים בארץ ישראל' ב-1919 וממקימי שכונת בת גלים בחיפה. עוד היה חבר הנהלת מפלגת הציונים הכלליים.
קטינקא נודע בחוש הומור שבא לידי ביטוי בסיפורים שכתב בספרו "מאז ועד הנה". אחד ממעלליו התרחש ברכבת העמק עת קבוצת חיילים גרמנים חנתה בזמן מלחמת העולם הראשונה באזור הקואופרציה במרחביה. החיילים ביקשו להגיע לחיפה ונזקקו ל'קרונועים'. הנהלת הרכבת לא סיפקה להם מנועים וקטינקא לקח מדחף ומנוע של מטוס, הניחו על קרונוע, חבש כובע טייסים ויחד עם טייס גרמני 'הטיס' את הרכבת על המסילה לחיפה.
התגורר רוב ימיו בירושלים בשכונת תלפיות עם אשתו ושלושת ילדיו.[4] בתו גליליה הייתה נשואה לבמאי והשחקן גרשון פלוטקין. קטינקא נפטר בשנת 1965 בתל אביב לאחר מחלה.[5][1]
Remove ads
מפעלי בנייה
סכם
פרספקטיבה
בשנת 1927 פרסם המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני מכרז להקמת מלון פאלאס על אדמת הווקף מול בית הקברות המוסלמי הגדול באזור ממילא שבירושלים. גיוס כספי מוסלמים בעולם לשיפוץ מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע בהר הבית הותיר בידיו של המופתי הון שהיה בו די כדי לבנות את המלון, והוא יזם את הקמתו במטרה לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולהוות חיץ בין השכונות היהודיות הסמוכות. קטינקא העריך שלא יזכה בעבודה בשל היותו יהודי, ולכן הקים שותפות עם קבלן ערבי.[6] החברה הקבלנית של קטינקא ושל שותפיו (הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה והיהודי טוביה דוניה) "אלבינה, דוניה וקטינקא" זכתה במכרז, והמבנה נחנך בשנת 1929.[7] גם ביתו של המופתי נבנה על ידי החברה באותה עת. הקמת המלון לוותה במספר תקריות, שהידועה שבהן הייתה סירובו של ראש העירייה, ראע'ב נשאשיבי, מתנגדו של המופתי, לחבר את המתחם למערכת הביוב העירונית. קטינקא פתר זאת על ידי הקמת מערכת שאיבה וטיהור מים טרם פונו מהמתחם, והזרמתם מבית המלון אל מתחם בית הקברות.[6] עם חפירת בור המים במקום, גילה קטינקא עצמות שמקורן ככל הנראה בבית הקברות המוסלמי בממילא, אולם המופתי החליט לאשר את המשך העבודות למרות זאת, ולהעביר את העצמות מהמקום בתום העבודות. לימים הייתה החלטתו זו לחרב פיפיות[דרושה הבהרה].
החברה הקבלנית שלו הקימה את בית ימק"א ירושלים. קטינקא, שהיה בונה חופשי מלשכת 'מצפה' בירושלים, שילב מוטיבים רבים של הבונים החופשיים בבניין. הוא כתב בזיכרונותיו שלקח אבנים ממערת צדקיהו עבור בניית "חדר ההתייחדות", במגדל המרכזי של הבניין.
קטינקא טרח לנסוע לבית אל ללקט שם אבני גויל עבור בניית מזבח, שהוצב באולם התפילה של הבניין[8]
בשנת 1940 זכה קטינקא במכרז לבניית שתי מצודות טגארט, במסגרת חלוקת הבנייה של המצודות בין קבלנים שונים.[9]
Remove ads
לקריאה נוספת
- ברוך קטינקא, מאז ועד הנה, הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1964 (ספר זיכרונות)
- יעקב בן-הרצל, המסילה הטורקית לסואץ – ריאיון עם ברוך קטינקא, דבר, 21 באוקטובר 1955
- מרדכי נאור, בחזרה לרכבת העמק, מקוה ישראל, הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ספריית יהודה דקל, 2011
- צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה – פרקי זכרונות, כרך ד', הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים 138–169
קישורים חיצוניים
- כתבי ברוך קטינקא בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "ברוך קטינקא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2018
- אודות ביח"ר עתיד בחיפה
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית - המשך, דבר, 19 במאי 1937
- תקוה ויינשטוק, קטינקא אינו נוסע ברכבת, מעריב, 14 בנובמבר 1963
- אלי אשכנזי, בעמק יזרעאל רוצים להנציח את ברוך קטינקא, שיצר את הקרון האווירי ברכבת העמק, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads