איטלקית
שפה רומאנית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איטלקית (באיטלקית: Italiano; איטליאנו) היא שפה רומאנית מערבית מתוך קבוצת השפות הרומאניות של משפחת השפות ההודו-אירופאיות. האיטלקית מדוברת כשפת אם בפי כ-85 מיליון איש, ובהם 59 מיליון איטלקים החיים באיטליה.[1] זוהי שפתה הרשמית של איטליה, ובכ־23 מדינות ישנן קהילות גדולות המדברות את השפה. האיטלקית היא גם מן השפות המדוברות ביותר בעולם שלא כשפת אם.
מדינות | איטליה, שווייץ, סן מרינו, קריית הוותיקן, קרואטיה (איסטריה), סלובניה (איסטריה), מלטה, אלבניה, לוב, סומליה, מונקו, צרפת אריתראה. |
---|---|
אזורים | דרום אירופה, אפריקה |
דוברים | 85,000,000 |
כתב | אלפבית לטיני |
משפחה |
|
לאום |
איטליה איטליה סן מרינו סן מרינו שווייץ שווייץ |
ארגון | האיחוד האירופי |
מוסד | אקדמיה דלה קרוסקה |
קוד שפה | it |
קוד ISO 639-1 | it |
קוד ISO 639-2 | ita |
קוד ISO 639-3 | ita |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
כמו רוב השפות הלאומיות, האיטלקית המודרנית היא ניב ש"זכה להצלחה", כלומר שזכה לשמש שפה הרשמית בשטח גדול הרבה יותר מהמחוז שבו דובר בתחילה. במקרה זה הניב הפלורנטיני, היינו הניב שדובר בפירנצה, הוא שגבר על האחרים. שלא כמו ברוב המקרים, שבהם הסיבות לשליטת ניב כלשהו הן פוליטיות, במקרה זה הסיבה הייתה יוקרה תרבותית. למעשה, הניב הטוסקני, ובייחוד זה הפלורנטיני (אשר הועשר במידה רבה על ידי הסיציליאנית, הצרפתית והלטינית), היה השפה שבה כתבו דנטה אליגיירי, פרנצ'סקו פטררקה וג'ובאני בוקאצ'ו – שלושת הסופרים והמשוררים האיטלקיים הנחשבים ביותר באותה תקופה (המאות ה-13 ו14). ניב זה שרווח בפירנצה, שהייתה במשך שנים מרכז של פריחה תרבותית (ובעיקר בתקופת הרנסאנס), כונה גם שפת המלומדים.