קפלת בראנקאצ'י
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קפלת בראנקאצ'י (באיטלקית: Cappella Brancacci) היא קפלה בכנסיית סנטה מריה דל כרמינה (Santa Maria del Carmine), כנסיית האם של המסדר הכרמליתי בפירנצה. הקפלה נבנתה בהוראת פייטרו בראנקאצ'י בשנת 1386. הפטרון של הציורים בקפלה היה פליצ'ה בראנקאצ'י, צאצא של פייטרו שהיה סוחר משי ושגריר בקהיר עד 1423. פליצ'ה הטיל את ביצוע פרסקאות הקפלה על הצייר מזולינו (1383–1447). מזולינו הזמין את מזאצ'ו הצעיר לחלוק עמו את העבודה. זמן לא רב אחרי התחלת העבודה על הפרסקאות המתארות סצנות מחיי פטרוס הקדוש, נסע מזולינו להונגריה ומזאצ'ו המשיך לעבוד על הקפלה לבדו. לאחר שובו של מזולינו לאיטליה בשנת 1427 נטש מזאצ'ו את העבודה על הקפלה וחבר למזולינו ברומא, שם הלך לעולמו מספר חודשים אחר כך. השניים הותירו את קפלה בראנקאצ'י בלתי גמורה. רק כמה עשרות שנים לאחר מכן, בראשית שנות השמונים של המאה, חודשה העבודה על הקפלה והושלמה על ידי הצייר פיליפינו ליפי.
ערך ללא מקורות | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | קפלה, גלריה, מוזיאון דת, מוזיאון, museum of a public entity |
על שם | פליצ'ה בראנקאצ'י |
כתובת | Oltrarno |
מיקום | פירנצה |
מדינה | איטליה |
מבקרים בשנה | 16,258 (נכון ל־2020) |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1424 |
תאריך פתיחה רשמי | 1424 |
מידות | |
שטח | 2,400 מ"ר (נכון ל־2018) |
קואורדינטות | 43°46′06″N 11°14′39″E |
אתר רשמי | |
הפרסקאות בקפלה, ובמיוחד אלה שיצר מזאצ'ו, הן מהיצירות החשובות של תקופת ראשית הרנסאנס ויש שמכנים את הקפלה "הקפלה הסיסטינית של הרנסאנס המוקדם". עיקר החידושים הבאים לידי ביטוי ביצירתו של מזאצ'ו הם בתחום הפרספקטיבה ורתימתה לקומפוזיציה. כמו כן עושה מזאצ'ו שימוש בתיאורים נפחיים של דמויות, בהמשך למסורת של מי שכונה לא פעם אבי הרנסאנס המוקדם – ג'וטו די בונדונה. יש גם שמצביעים על פסליו של דונטלו (שחי ויצר גם הוא בפירנצה באותה תקופה) כמקור ההשראה לאופן תיאור הדמויות בפרסקאות. מזאצ'ו עושה שימוש חדשני יחסית לתקופתו באור וצל, כאשר הוא מתייחס לא פעם בציוריו למקור האור בקפלה. כלומר, האור המצויר תואם את האור הטבעי בחלל.
בהשפעת האמנות הצפונית של התקופה והסגנון הגותי הבינלאומי, ניתן למצוא ביצירותיו של מזאצ'ו תיאורים נטורליסטיים של שלג, שקיפות במים, צלליות ונופי טבע. הדבר בא לידי ביטוי באופן חסר תקדים גם בהבעות רגשיות – בעיקר בהבעות פנים, מחוות ידיים ותנוחות גוף. גם את ההתבוננות הזו יש שתולים בפסליו של דונטלו שנוצרו באותה התקופה.