מקאם
מבנה מוזיקלי מהמוסיקה המזרחית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקאם (בערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום[1]) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים ומהלכים מלודיים אופייניים לאותו סולם מוזיקלי.
מקאם אושג عشاق בפרסית | |||
מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||
---|---|---|---|
| |||
נתונים על היצירה | |||
מיקום | עיראק ומדינות רבות נוספות |
שיטת המקאמים (או מקאמאת مقامات) משמשת כבסיס למוזיקה הערבית והטורקית ומבוססת ביסודה על המוזיקה הפרסית הקלאסית (הרדיף הפרסי). יש שימוש במקאם גם בארצות הבלקן, בארצות טורקמניות במרכז אסיה, ובקווקז.
בשנת 2008 הכיר ארגון אונסק"ו במקאם של עיראק כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
המקאם כולל סדרת צלילים אשר גובהם מוגדר על-פי המרווחים ביניהם והמהווים מסגרת ליצירה ערבית מוזיקלית. כמו במוזיקה המערבית, גם במקאם יש חשיבות לצליל הבסיס של הסולם. בנוסף, כל מקאם כולל דגשים, שהיות באזורים מסוימים בסולם הצלילים ומהלכים מסוימים המייחדים אותו, וכתוצאה מכך, ייתכנו מקאמים שונים שהם בעלי אותם צלילים (כמו ביאת ומוחייאר או מאהור וראסט) הנבדלים האחד מהשני רק בשימוש בצלילים ובמהלכים הפנימיים.
בסולמות של המוזיקה המזרחית קיימים מרווחים הקטנים מחצי טון, ולכן שימוש ברבעי ובשמיניות הטון הוא מעשה שבשיגרה, מה שמצריך מהנגן שמיעה חדה במיוחד וכלים המאפשרים חלוקת הטון למרווחים קטנים כאלה.
המוזיקה הערבית/מזרחית שמה דגש על הקשר בין המקאם בו משתמשים לבין החוויה הרגשית שהוא גורם לשומע, כאשר לכל מקאם ישנה הייחודיות שלו. בין הרגשות שנהוג לייחס למקאמים: עצב, שמחה, געגוע, גאווה, יגון, אהבה וכו'.
השימוש במקאמים במוזיקה של שירת הבקשות, הפיוטים, והתפילה בנוסחי ספרד היה נהוג בין היתר בקהילות היהודים בטורקיה, במצרים, בסוריה, בלבנון ובעיראק, ומשם גם התרחב לישראל. בקהילות אלו תפילת שחרית בכל שבת מותאמת למקאם מסוים, בדרך כלל בהקשר לפרשת השבוע. נוסח התפילה בבית הכנסת ובפיוט בעולם היהודי המזרחי עושה שימוש במקאמים במסורות המוזיקליות של העדות השונות.
עם קום המדינה והגעת העולים מארצות ערב ואשכנז אליה, הפכה ישראל לכור היתוך של התרבויות המוזיקליות השונות ונעשה ניסיון ליצור מוזיקה ים תיכונית בישראל. כך הועשרו המוזיקאים באשר הם בכלים חדשים לכתיבה מקומית כמו סולמות, מקצבים, מהלכים מלודיים, תזמורים, עיבודים, סלסולים וכו', ומאידך איבדו את ייחודם המקורי. כיום קיימת נטייה לחזור למקורות וליצור קבוצות וגופים מוזיקליים המשמרים את התרבויות הספציפיות לכל מדינה ממנה הגיעו הדורות הקודמים, דבר הכרוך באיסוף ועבודת מחקר נרחבת.