תת-פעילות של בלוטת התריס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תת-פעילות של בלוטת התריס (שם מדעי: Hypothyroidism) היא מחלה בבני אדם ובחיות הנגרמת מייצור לא מספיק של הורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס.
המבנה הכימי של תירוקסין | |
תחום | אנדוקרינולוגיה |
---|---|
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | article/122393 |
DiseasesDB | 6558 |
MeSH | D007037 |
סיווגים | |
ICD-10 | E03.9 |
ICD-11 | 5A00 |
נהוג לסווג את תת-הפעילות על פי האיבר אשר גורם לה.
בתת-פעילות ראשונית (primary), הגורם הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה, אשר אינה מסוגלת להפריש הורמונים בכמות המספקת. גורמים נפוצים לכך הם מחלת השימוטו וטיפול ביוד רדיואקטיבי. מקרה זה מאופיין בערך תירוטרופין גבוה יחסית.
בתת-פעילות שניונית (secondary), בלוטת יותרת המוח הקדמית אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. עקב כך קיים גירוי מופחת של בלוטת התריס להפרשת הורמוני הבלוטה, דרך המתבטא בתת-פעילות. מקרה זה מאופיין בערך TSH נמוך (מתחת ל-2 בדרך כלל). גורמים נפוצים הם נזק שנגרם לבלוטת יותרת המוח, כגון גידול, קרינה שנספגה, עקב ניתוח, או פגיעת ראש.
בתת-פעילות שלישונית (tertiary), ההיפותלמוס לא מייצר כמות מספקת של הורמון שחרור תירוטרופין (TRH). הורמון זה מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר TSH. עקב כך נפגע ייצור ה-TSH, ולכן שוב נוצרת תת-פעילות. מקרה זה מאופיין גם כן בערך TSH נמוך.