תרבות
מכלול הערכים, האמונות ותפיסות של חברה כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. לדוגמה: בטקסים, מיתוסים, שפה, חינוך, נורמות וערכים. לפיכך ובהתאם לזאת, חקר התרבות נעשה במכלול מדעי החברה והרוח, קודם כל בסוציולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה, מדעי המדינה, ובהמשך בלימודי תרבות, אנתרופולוגיה, אמנות ותקשורת.
ערך ללא מקורות | |
הגם שיש עדויות מהעת העתיקה למודעות העצמית של עמים באשר לתרבותם – כך עולה במפורש גם במיתולוגיות הקדומות וכמובן במקרא – התעניינות במושג 'התרבות' כבקטגוריה עצמאית הלכה והתחזקה בעיקר מאז 'תקופת הגילויים', המצאת הדפוס, הרנסאנס ועוד. המפגש של אנשי אירופה עם מגוון תרבויות לא מוכרות, קל וחומר השלכות הגילוי של יבשת שלמה שנעדרה מכתבי הקודש שהתיימרו לתת תשובה מלאה על ההוויה האנושית, הביאו יותר ויותר אנשים להתעניין במגוון ההתנהגות האנושית, מגוון שיצר שאלות עיוניות ועקרוניות רבות וחסרות תקדים. כפי שניסח שאת האנתרופולוג האמריקני מרווין הריס: "החוקרים שפעלו בתקופת הזוהר של התגליות באירופה התקשו לתפוס את הדגם הגלובלי של מנהגים ומוסדות"[1].
'תקופת הזוהר' עליה מדבר הריס, הביאה למבול של ספרי מסעות ומחקר, כמו גם סחר באמנות 'אקזוטית', פיתוח 'חדרי-פלאות' ומוזיאונים, וגם הפיכת מוצגים 'מוזרים' – כולל בני אדם – כבסיס לבידור המוני. ככל שהתפתח המדע בתחומים הנחוצים – רפואה, הנדסה, תברואה, צבא – כך הלך והתפתח המדע גם בתחומים אלו, על בסיס הבנה כי האנושות מאופיינת במגוון תרבותי, שכן קבוצות שונות בעולם באזורים גאוגרפיים רחוקים וקרובים, הן בעלות ערכי תרבות שונים, עובדה שהביאה להתפתחות מושג הרב־תרבותיות כבר בתחילת המאה ה-20. לכל היה ברור כי מגוון תרבותי עלול להוביל לאי הבנה בין תרבותית, קונפליקט, חוסר הסכמה, היעדר דיאלוג ואף אלימות.
היות המדע תחום עיסוק המבוסס על קטגוריזציה, הלכה והתפתחה הבחנה הקיימת עד היום, בין הממדים הרוחניים-ערכיים-אמונתיים של 'התרבות' לבין ממדיה הטכנולוגיים. הבחנה זו באה לידי ביטוי בצמד מושגים הקשורים זה בזה, אך העומדים כל אחד בפני עצמו: 'תרבות' (culture) ו'ציוויליזציה'.
מדובר בהבחנה נוחה הגם שיש בה בעייתיות ידועה: מצד אחד 'תרבות' מייצגת את המימד הרוחני-רעיוני-ערכי, ואילו 'הציוויליזציה' את הטכנולוגיה. כך, יכולה תרבות בעלת ערכים שמרניים ואפילו גזעניים, כמו זו המשמשת את המשטר האיראני בימינו, לעשות שימוש בדיוק באותה טכנולוגיה המשמשת משטרים סובלניים ופתוחים כמו אלו הנוהגים במערב-אירופה. מצד שני, ניתן לטעון כי לטכנולוגיה אין מעמד רעיוני כלשהו, ושלכן המונח 'ציוויליזציה' אמור לעמוד כשלעצמו, שכן הוא כולל גם את המימד הרוחני-רעיוני וגם את זה הטכני.
בעייתיות זו, שאין לה 'פתרון' אלא היא מבטאת מתח רעיוני פורה ומפרה, באה לידי ביטוי בימינו בסתירה העולה מטענות 'פוסט-קולוניאליות' הדוחות על הסף את 'זכותן' של תרבויות כאלו ואחרות 'להתערב' בחייהם של תרבויות אחרות ('מוחלשות'), אך באותה נשימה מבקרות את התעלמותן של התרבויות 'הקולוניאליות' מבעיות בריאות קשות המאפיינות אזורים ידועים בכדור הארץ. סתירה זו נשענת על הבחנה חדה בין תרופות כפועל יוצא של טכנולוגיה (שהיא לכאורה נטולת מימד רעיוני-ערכי) לבין מנהגים ורעיונות הנשענים על תפיסות עולם הרואות למשל בבעיות בריאות עונש מידי שמים וכדומה.
הסוציולוג הישראלי שמואל נח אייזנשטאדט, הציע את ההגדרה הבאה, לפיה 'ציוויליזציה' היא מכלול "המאמצים לבנות או לבנות-מחדש חיים חברתיים בהתאם לחזון אונטולוגי שמצרף יחדיו תפיסות של טבע היקום, של המציאות הארצית והמציאות שמעבר לארצי, עם הוויסות של הזירות העיקריות של החיים החברתיים ותגובת הגומלין בין השירה הפוליטית, הרשות, הכלכלה, חיי המשפחה וכיוצא באלה". אייזנשטאדט הצביע בהמשך על מקומה החשוב של הדת בהתפתחות הציוויליזציה, אך קבע כי "דתות רבות היו רק חלק הרכיב או לאו דווקא הרכיב המרכזי ביותר של הציוויליזציה"[2].