שעבי

שעבי (בערבית: الشعبي; באנגלית: Chaabi) הוא סגנון מוזיקלי צפון אפריקאי הכולל מספר תתי סגנונות כמו שעבי אלג'יראי (אנ') ושעבי מרוקאי (אנ').

מוזיקת השעבי הצפון אפריקאית מנוגנת בדרך כלל בחתונות וקשורה גם לפסטיבלים. השימוש בשפה עממית ובמקצבים עדכניים הפכו את הסגנון הזה למוזיקה הנלווית לריקוד.

משמעות המילה שעבי היא "פופולרי", "עממי" ו"של העם".

במצרים קיים ז'אנר בשם זהה, אך שונה במהותו, שהתפתח מאוחר יותר.

שעבי מרוקאי

במוזיקה המרוקאית, השעבי הוא שם כולל למספר סגנונות מוזיקה פופולרית המשלבים מוזיקה עממית כפרית ואורבנית.

הז'אנר התפתח ממוזיקת רחוב שנוגנה בכיכרות ובשווקים, ומשם גם לבתי הקפה, למסעדות ולחתונות.

סגנונות השעבי הכפריים של מרוקו כוללים בין היתר את Jerra ו-Al-Aïta.

השעבי המרוקאי הוא קצבי במיוחד, וכולל בדרך כלל זמר ראשי, לצד ליווי של מקהלה המבצעת קולות רקע. הכלים הדומיננטיים הם בדרך כלל כלי קשת וכלי הקשה המנוגנים בקצב מהיר.

בישראל

בישראל מספר אמנים מהמוזיקה המרוקאית המבצעים מוזיקת שעבי מרוקאית. המוזיקה מנוגנת בעיקר באירועי חינה ובחג המימונה.

שעבי אלג'ירי

באלג'יריה, שעבי מתייחס למוזיקה המסורתית המקומית, שפותחה בידי אל-חאג' מחמד אל-ענקה.

הסגנון החל לצמוח במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בקסבה באלג'יר, בהשראת מסורות ווקאליות של מוזיקה אנדלוסית כמו מוושחאת ("שיר האזור"). בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הסגנון לפופולרי, ולכזה שמושמע בחתונות ובאירועים דתיים.

בעוד שהשעבי המרוקאי הוא קצבי, השעבי האלג'יראי מתון יותר. שיר שעבי אלג'ירי יכלול בדרך כלל שירה של מקונן בשפה הערבית או הברברית, בליווי מספר נגנים עם כינורות, מנדולינים (המבוססים על המנדולינה), פסנתר וכלי הקשה. כמוזיקה המשמרת מסורת שמרנית, הטקסט כולל לעיתים קרובות מוסר.

אמן בולט בז'אנר השעבי היה דהמאן אל חראשי. מספר מוזיקאים יהודים מאלג'יריה לקחו גם הם חלק משמעותי בסצנה. לילי לעבאסי היה אחד מהיוצרים הבולטים בז'אנר, וסלים הללי נחשב גם הוא לאחד מהמבצעים הטובים בז'אנר. כיום ידוע בתחום המוזיקאי לוק שרקי.

בשנת 2011 ספינז בוסביה ביים סרט תיעודי בשם "אל גוסטו" העוסק במוזיקת השעבי, ובמרכז העלילה חברי להקה יהודים ומוסלמים הנפגשים לקונצרט לאחר 50 שנות מלחמה.

בישראל ובפיוט

השעבי האלג'יראי מבוצע גם בידי מוזיקאים ישראלים, ובעיקר בפיוט. לדוגמה, השיר יא ראייח. הפיוט "יעלם שבני" של רבי ישראל נג'ארה, הולבש על הלחן של עבד אל-קאדר שאו לשיר Chehilet Laayani ומבוצע בידי פייטנים שונים במסורת יהדות מרוקו.

שעבי מצרי

במצרים, שעבי מתייחס למוזיקת רחוב פופולרית ממעמד הפועלים, שהתפתחה מסגנון הבלאדי המצרי בקהיר בשנות ה-70 של המאה ה-20. למרות השם הזהה, השעבי של אלג'יריה ומרוקו שונה מהשעבי המצרי, והוא גם ותיק יותר מזה המצרי.

השעבי המצרי החל כצורה חדשה של מוזיקה אורבנית, המבטאת את הקשיים והתסכולים של החיים המודרניים במצרים, והטקסטים שבו מערבים לעיתים פוליטיקה והומור.

הזמר חכים (אנ') הוא אמן המזוהה עם השעבי המצרי.

קישורים חיצוניים

• יניב יורקביץ, השעבי האלג'ירי, באתר קולומבוס, 28 באוגוסט 2015
• איה חיות, הלהיט שכבש את יפו, והממשלה במצרים לא רוצה שתשמעו, באתר הארץ, 25 במאי 2020

• שעבי מרוקאי: Said Senhaji -Swaken, באתר יוטיוב

• שעבי אלג'יראי: להקת אל גוסטו בקונצרט, סרטון באתר יוטיוב

• שעבי מצרי: חכים, שם השיר: بينى وبينك ("ביני ובינך"), מתוך האלבום: نظرة ("נזרה"), 1991