שנות העשרים הסוערות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שנות העשרים הסוערות או שנות העשרים הרועמות (באנגלית: Roaring Twenties) הם כינויים לתמורות שחלו בחברה המערבית ובצפון אמריקה במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, ומתמקדים בייחוד בדינמיות החברתית, האמנותית והתרבותית של התקופה.
המאפיינים הבולטים של התקופה כוללים את הרגיעה הפוליטית שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הפריחה של מוזיקת הג'אז וריקוד הצ'ארלסטון, סגנון אומנות האר דקו (Art déco) אשר היה בשיאו במהלך עשור זה, ולבסוף קריסת בורסת המניות של ניו יורק בשנת 1929 אשר ציינה את סוף התקופה, ותחילת עידן השפל הגדול. התקופה התאפיינה בהמשך במספר המצאות ותגליות בעלי חשיבות גדולה אשר הובילו לשינויים משמעותיים בסגנון החיים המודרני.
השינויים החברתיים המאפיינים תקופה זו חלו בתחילה בצפון אמריקה והתפשטו בהמשך לאירופה בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה. במהלך אותן השנים אירופה התמקדה בעיקר בשיקום שלאחר המלחמה, והתמודדה עם המחיר האנושי הכבד שהמלחמה גבתה. סנאט ארצות הברית בחר לדבוק במדיניות של חד-צדדיות, ואפילו בדלנות ועשה מעט כדי לעזור לאירופה להשתקם. הבסיס למדיניות זו נבע ממדיניות הממשלים הרפובליקנים של וורן הרדינג, קלווין קולידג' והרברט הובר, שייצגו במידה רבה את רוח המפלגה הרפובליקנית של לפני העידן הפרוגרסיבי. אף על פי שהצמיחה הכלכלית הייתה בעיקר בתעשייה, בעוד שהמגזר החקלאי סבל ממיתון, היא גררה אווירה של אופטימיות בציבור האמריקני ואמונה שהצמיחה תימשך לנצח.
כחלק מהפריחה הכלכלית התרחשה התעצמות של הצריכה. הקולנוע התבסס וכוכבים כצ'ארלי צ'פלין ורודולף ולנטינו גרמו להצפת בתי הקולנוע בצופים רבים. בתחום המוזיקה דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג הובילו את עולם הג'אז והיו פופולריים בכל העולם. גם הרדיו החל לשדר לראשונה באופן המוני ומסחרי והביא איתו התפתחות של המוזיקה הפופולרית והג'אז ושל הפרסום. משחקי ספורט הועברו בשידורים חיים ברדיו, שנמצא בכל בית, ופרסומות התחילו להישמע. מכוניות, דיינרים, בחורות בשמלות מנוקדות ומוזיקת צ'רלטון - מסמלים את שנות העשרים העליזות והנהנתניות. צ'ארלס לינדברג טס בטיסה ישירה מלונג איילנד לפריז, וקווי הטיסות הפרטיות והמסחריות התרחבו.
הכל החל להיראות אפשרי באמצעות הטכנולוגיה המודרנית. טכנולוגיות חדשות, במיוחד מכוניות, סרטים, ורדיו סימלו בעיני רבים את שגשוג ה"מודרניות".
העשור שבין מלחמות העולם בעיקר בעולם המערבי הובא לידי ביטוי במספר יצירות, בהן הרומן "גטסבי הגדול" מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד ומאוחר יותר בסרט "חצות בפריס" בבימויו של וודי אלן.