שמעון הצדיק
כהן גדול, תנא, מאנשי כנסת הגדולה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.
ערך זה עוסק בחכם כהן גדול מתקופת בית שני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמעון הצדיק (פירושונים).
עובדות מהירות מקום קבורה, פטירה ...
מקום קבורה | קבר שמעון הצדיק |
---|---|
פטירה | ג'תרפ"ז[1], 74 לפנה"ס |
מקום פעילות | ירושלים |
השתייכות | בית צדוק |
תחומי עיסוק | כהן גדול |
תפקידים נוספים | כהן גדול |
רבותיו | עזרא ובית דינו: חגי זכריה, מלאכי, דניאל חנניה מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי, וזרובבל. |
תלמידיו | אנטיגנוס איש סוכו, יש אומרים גם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן[2] |
סגירה
דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.
במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה[3]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל[4].