שיכוך כאב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שיכוך כאב (בלועזית: אַנַלגֶזיה או אנלגטיקה) היא דרך (לרוב תרופתית) להעלאת סף הרגישות לכאב אצל אדם הסובל מכאבים, מבלי שהאדם יגיע למצב אובדן הכרה ומבלי לפגוע בתחושת המגע. כאב הוא תגובה חושית של הגוף לנזק פיזי או לדלקת. שיכוך הכאב יכול להיעשות בדרך פרמקולוגית, או באחת ממגוון הדרכים המשלימות, והוא יכול להיות מקומי או לכלול את כל הגוף.
צורך בשיכוך כאב - הכאב הוא תשדורת של הגוף המיועדת להפנות את התודעה לבעיה גופנית. אולם לעיתים האדם מעדיף שהכאב ייפסק או שרמת הכאב תפחת באופן מלאכותי, לכן פותחו שיטות לשיכוך כאב. התייחסות לכאב כאל מחלה או בעיה בפני עצמה תורמת לתחושת הצורך בשיכוכו גם בקרב אנשי רפואה.
הרדמה - (או אלחוש; בלועזית: אנסתזיה) היא פעולה מכוונת של ערפול כל החושים לעיתים עד למצב של חוסר הכרה (הרדמה מלאה). ההרדמה נועדה לחסום תחושות בכלל וכאב בפרט. הרדמה שונה מאלחוש בכך שהיא פוגעת בכל התשדורת החושית ולא רק בחישת כאב. ביצוע ההרדמה מתבצע ברפואה המערבית בעזרת תרופות. גישות משלימות מציעות הרדמה על ידי דיקור, היפנוזה רפואית או שילוב של כמה מן השיטות.
קיימת גישה משלימה של ניהול כאב המציעה דרכים להפחית את רמת הכאב על ידי פעולות כגון היפנוזה או דמיון מודרך.