Loading AI tools
מלחין גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלהיינץ שטוקהאוזן (Karlheinz Stockhausen; 22 באוגוסט 1928 – 5 בדצמבר 2007) היה מלחין גרמני מודרני שהתמקד במוזיקה אלקטרונית.
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1928 מודראת, נורדריין-וסטפאליה, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 2007 (בגיל 79) קירטן, נורדריין-וסטפאליה, גרמניה |
| מקום קבורה |
Waldfriedhof Kürten  |
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1951 |
| מקום לימודים |
בית הספר הגבוה למוזיקה וריקוד בקלן, אוניברסיטת בון |
| זרם |
מוזיקה קלאסית של המאה ה-20 |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה אליאטורית, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20, מוזיקה קאמרית, סריאליזם, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה אקספרימנטלית, מוזיק קונקרט |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
פסנתר, כינור |
| חברת תקליטים |
דויטשה גרמופון |
| בן או בת זוג |
Doris Stockhausen (29 בדצמבר 1951–1965) Mary Bauermeister (3 באפריל 1967–1972) |
| צאצאים |
Suja Stockhausen, Majella Stockhausen, Julika Stockhausen, מרקוס שטוקהאוזן, Christel Stockhausen, סיימון שטוקהאוזן |
| מספר צאצאים |
6 |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר רשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מגיל שבע גדל שטוקהאוזן באלטנבורג, שם החל ללמוד נגינה בפסנתר מנגן העוגב הפרוטסטנטי בקתדרלה של אלטנבורג, פרנץ יוזף קלוט. הוא למד חינוך מוזיקלי ופסנתר בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן ומוזיקולוגיה, פילוסופיה ובלשנות גרמנית באוניברסיטת קלן (1947-1951). בתקופת לימודיו עבד למחייתו כפסנתרן בארים ושוליה לקוסם נודד. הוא רכש אומנם ידע ברמה המקובלת בהרמוניה וקונטרפונקט אצל הרמן שרדר, אבל רק ב-1950 פיתח עניין ממשי בהלחנה והתקבל בסוף השנה לשיעוריו של המלחין השווייצרי פרנק מרטן, שהחל אז בכהונה בת שבע שנים בקלן.
ב-1952-53 למד בפריז אצל אוליבייה מסייאן ואצל דריוס מיו ובמרץ 1953 עזב את פריז לעבוד כעוזרו של הרברט איימרט באולפן החדש למוזיקה אלקטרונית בקלן וב-1962 תפס את מקומו של איימרט כמנהל האולפן. בשנים 1954 עד 1956 למד פונטיקה, אקוסטיקה ותאוריית המידע אצל ורנר מאייר-אפלר באוניברסיטת בון. מ-1955 עד 1962 הוציא יחד עם איימרט את כתב העת רב ההשפעה Die Reihe ("השורה").
עם תום לימודיו החל בניסיונות רציניים להפיק צלילים אלקטרונים חדשים, על ידי עיוות קולות ורעשים. לצורך העלאת המוזיקה שלו על תווים היה צריך לשנות את רישום התווים המקובל (החמשה) ופרטיטורת המוזיקה שלו נראית יותר כרישום של מיכשור חשמלי.
בשנת 1958 הכריז מסייאן עליו ועל פייר בולז כמבשרי העתיד (כמו שמאהלר אמר בשעתו על שנברג), ושטוקהאוזן אכן הוציא לפועל את הדברים, שאחרים הסתפקו בהטפה להם. בעוד אולפנים אלקטרוניים אחרים הפיקו בעיקר רעשים, שריקות וחריקות שונות, שטוקהאוזן הפיק צלילים תרבותיים ומרתקים. ביצירתו "שירת נעורים", ששודרה לראשונה בשנת 1956, עובר קולו של נער מקהלה אפנונים ושינויים על רקע פס אלקטרוני מקביל, כך שהצליל האלקטרוני דומה לקול אדם ולהפך. הטקסט לקוח מספר דניאל ומשקף את הרגשת המלחין כאיש צעיר בכבשן בוער באש.
ארתור רובינשטיין הסתייג מאסכולת בולז-שטוקהאוזן, ואמר, אחרי מלחמת העולם השנייה:
אפשר שאינני מבין ללבם, כי אני זקן והם צעירים. אך השמיעה שלי טובה ואוזני אומרות לי, שהם מתעללים בכלי המוזיקה המופלאים שפיתחה האנושות במשך מאות בשנים. הם יורקים בכינור ובועטים בפסנתר. ואותי זה מקומם, כי אני מעריץ את כלי הנגינה. אם הכלים הישנים שלנו אינם מוצאים חן בעיניכם, מדוע אינכם מבצעים את המוזיקה החדשה שלכם בכלים חדשים?
— "הפילהרמונית", מיכאל אוהד, עמ' 79
אופיו היה קשה והיו חניכים שנטשו אותו משום שלא יכלו לשאת את יוהרתו וביטחונו המוחלט בצדקתו, תמיד ובכל מצב. בשנותיו האחרונות מינה את עצמו למוציא לאור של יצירותיו ותבע בעלות על כל תמונה בעיתון ועל כל ריאיון מוקלט שלו. התנהגות כזאת לא הייתה נסבלת אצל שום מלחין אחר, אבל הישגיו הראשוניים היו גבוהים כל כך, שמוזיקאים מתקדמים קיוו, שאם יניחו לו להתקדם בדרכו הוא ללא ביקורת, יחולל פריצת דרך נוספת.
ביצירה "קבוצות" (1959) פיצל את התזמורת הסימפונית לשלוש קבוצות, שמוקמו בחלקים שונים של האולם, כל קבוצה ומנצח מיוחד לה. את הרעיון הזה נטל מסימפוניית התחייה של מאהלר, אבל פיתח אותו הרבה מעבר לכך, לפי מה שהתאים, לדעתו, למאזין המודרני. בהמשך יצר את "מיקרופוניה 1" (1964), ששולבה בה אלקטרוניקה חיה ובה "ניגנו במיקרופון כמו בכלי מוזיקלי", בין שאר הכלים.
ב"מנטרה" לשני פסנתרנים (1970) חזר שטוקהאוזן למלודיה פשוטה של 13 תווים, המתקבצים כל פעם מחדש באופן סדרתי ב-13 מחזורים היפנוטיים. דגש מיוחד מציין כל אחד מהתווים - סטקטו, טרמולו וכן הלאה. שנינות ושמחת חיים מאפיינים את היצירה, הנחשבת לפסגת חידושיו של שטוקהאוזן.
מראשית שנות ה-70' ריכז שטוקהאוזן את מרצו ב"אור", מחזור של שבע אופרות, שכל אחד מהם מייצג אחד מימות השבוע. שטוקהאוזן סבר, כי בעתיד "ימצאו המלחינים, שהרבה יותר מעניין לכתוב יצירה אחת לאורך חיים שלמים ולשלב כל דבר שהם עושים", דברים הנושאים רמז ברור לוגנר. אבל אף לא אחד מחלקי המחזור לא נחל הצלחה והמחזור תואר, גם בפי מעריצי שטוקהאוזן, כ"הצגה של אגומניה כבירה", שהאחראי לה לא יוכל להפריד את שמו מן הטיפשות חסרת הבושה שבה.
התגובות למוזיקה של שטוקהאוזן היו מעורבות. אופייה הייחודי התקבל לפעמים בהרמת גבה במקרה הקל ובשערוריה במקרה הקיצוני. תרמו לכך גם ההוראות שנלוו ליצירותיו כגון: על המקהלה שמלווה את הלחן להשמיע קולות צורמים, לחרוק בשיניים, להשמיע קולות נביחה, להקיש בכלי צעצוע ועוד הוראות מוזרות שיצרו רושם שהמלחין מהתל בשומעיו. עם זאת, מוזיקאים רבים הכירו בכישרונו של שטוקהאוזן וציינו אותו כמקור להשראה, ביניהם קרפטוורק, מיילס דייוויס, צ'ארלס מינגוס, הרבי הנקוק, פרנק זאפה, ביורק, חלוצות הקראוטרוק כמו פאוסט, נוי!, טנג'רין דרים ולהקת Can שחבריה ארמין שמידט והולגר צ'וקאי, היו לתלמידיו, ואף הביטלס שאף צירפו את תמונתו לעטיפה המפורסמת של אלבומם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band.
בין יצירותיו:
ביצירה האחרונה במקום שירה אנושית נעשה סינתוז של קול אנושי, כשהמלחין דורש שהיצירה תושמע בו זמנית לתוך חמישה רמקולים, כדי שהמאזינים יקבלו אפקט רב-סטראופוני. פרויקט מסובך נוסף שהגה היה "רביעיית ההליקופטר"(אנ'), אשר לשם ביצועה הועלו ארבעה חברי רביעיית מיתרים לארבעה מסוקים שונים המצוידים במסך טלוויזיה וקשר תמונה וקול ביניהם. במהלך הטיסה ניגנו את הרביעייה שכתב, תוך כדי קשר עין ואוזן דרך מסכי הטלוויזיה.
שטוקהאוזן העלה את חידושיו בספרו שיצא בשנת 1978 בשם "על המוזיקה האלקטרונית והאינסטרומנטלית".
נפטר ב-5 בדצמבר 2007.
אתר האינטרנט הרשמי של קרלהיינץ שטוקהאוזן (בגרמנית ובאנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר AllMovie (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר ספוטיפיי
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר Last.fm (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר דיזר
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר Discogs (באנגלית)
קרלהיינץ שטוקהאוזן, באתר Songkick (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
