שואת יהודי יוגוסלביה

שואת יהודי יוגוסלביה היא רציחתם של כ-60,000 יהודים מבין 80,000 היהודים שחיו ביוגוסלביה בשנות הכיבוש הגרמני בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. רצח זה בוצע בסיוע משתפי הפעולה עם גרמניה הנאצית מבין המקומיים, בעיקר כוחות האוסטאשה וגורמים פרו-נאצים, גזענים ואנטישמים אחרים ביוגוסלביה.

רקע

יוגוסלביה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה ממדינות סרביה (שתושביה, נוצרים אורתודוקסים, היוו כמעט מחצית מאוכלוסיית יוגוסלביה), קרואטיה (שתושביה, נוצרים קתולים, היוו גם הם כמעט מחצית מאוכלוסיית יוגוסלביה), בוסניה, מקדוניה ומונטנגרו.

ערב מלחמת העולם השנייה היו ביוגוסלביה כ-82,000 יהודים מבין כ-15 מיליון יוגוסלבים – כחצי אחוז מכלל האוכלוסייה. הקהילות היהודיות הגדולות היו יהדות בלגרד (11,000), יהדות זאגרב (11,000) ויהדות סרייבו (10,000). יהודים אלה שמרו על זהותם היהודית, וחלקם היו ציונים.

ב-5 באוקטובר 1940 נחקק ביוגוסלביה חוק "נומרוס קלאוזוס" שפגע ביהודים וגברה התעמולה האנטישמית בעיתונות, במרחבים הציבוריים ובחינוך.

הפלישה הגרמנית והשואה ביוגוסלביה

באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה, כבשה אותה ומסרה חלקים ממנה לבולגריה ואיטליה: צפון-מזרח סלובניה סופח לגרמניה. מונטנגרו ורוב חבל קוסובו סופחו לאיטליה. חלק ממקדוניה נמסר לאלבניה שהייתה תחת כיבוש איטלקי. רוב מקדוניה סופח לבולגריה וכך גם העיר פירוט; הונגריה קיבלה חלק ממחוז באצ'קה שבצפון סרביה; קרואטיה הפכה למדינה עצמאית תחת שלטונו של אנטה פאבליץ' ותנועת האוסטאשה. בחלק גדול מסרביה שלטו הגרמנים.

קרואטיה

בקרואטיה התפתחה מדיניות של החרמת רכוש, גיוס כפייה של יהודי קרואטיה לעבודות פרך וחובת טלאי צהוב. מגמה זו גברה לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941. יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז (אם כי רוב האסירים במחנות אלו היו צוענים, בוסניאקים, מתנגדי משטר קרואטים וסרבים). בקיץ 1941 החלו לפעול בקרואטיה מספר מחנות נוספים ובהם יאסנובאץ בו נרצחו 600,000 איש, בהם 25,000 יהודים, וסיימישטה, בו נרצחו 7,500 יהודים מתוך מספר כולל של 47,000 קורבנות. מבין 40,000 יהודי קרואטיה נרצחו כ-30,000 בידי הקרואטים והגרמנים. רובם של 4,000 מיהודי יוגוסלביה שחיו לחוף הים האדריאטי שסופח לאיטליה, היו מוגנים על ידי איטליה.

סרביה

ערך מורחב – השואה בסרביה

בסרביה בוצע רישום של כל 16,000 היהודים ביחידה משטרתית סרבית ששרתה את הגסטאפו. היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב, פוטרו ממשרות ציבור, גברים יהודים נלקחו לעבודות כפייה והחלה החרמת רכוש היהודים. רבים מהם רוכזו במחנה הריכוז טופובסקה שופה (Topovske Šupe), ובתוך פחות מחצי שנה נרצחו כל הגברים היהודים בבלגרד ובבאנאט (בצפון סרביה). בסוף 1941 רוכזו אלפי נשים וילדים יהודים במחנה הריכוז סיימישטה. במחנה זה נרצחו אסירים בעזרת משאית גז בתקופה שנמשכה כחודשיים, באביב 1942. עד יוני 1942 דווח על רצח כל יהודי סרביה אם כי מעטים מהם שרדו, רובם על ידי הצטרפות לפרטיזנים של טיטו.

אזור בצ'קה בסרביה סופח להונגריה וגורלם של 16,000 יהודי האזור היה כגורל יהודי הונגריה: הכפפה לחקיקה האנטי יהודית, גיוס צעירים רבים ל"פלוגות העבודה" ומעשי טבח המוניים, בעיקר הראצייה בדרום באצ'קה בינואר 1942. לאחר כיבוש הונגריה על ידי גרמניה ב-19 מרץ 1944 גורשו רוב יהודי בצ'קה לאושוויץ, שם נרצחו רובם.

מקדוניה הצפונית

ערך מורחב – שואת יהודי מקדוניה הצפונית

במרץ 1943 נאספו 8,000 יהודי מקדוניה הצפונית על ידי חיילים בולגרים, גורשו לטרבלינקה ונרצחו.

בסיכום, עד אמצע 1942 נרצחו כ-80% מיהודי יוגוסלביה.

בוסניה והרצגובינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הריכוז הגדול של יהדי בוסניה והרצגובינה היה בקהילת יהודי סרייבו.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה היגרו רוב יהודי יוגוסלביה ששרדו בשואה, לישראל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שואת יהודי יוגוסלביה בוויקישיתוף

• התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל, יד ושם, "נשכחים" - על שואת יהודי יוגוסלביה, באתר Youtube
• יוסי קוגלר, שואת יהודי יוגוסלביה, באתר יד ושם
• יוגוסלביה, באתר יד ושם