רלף גייטס

רלף פסלר גייטס (באנגלית: Ralph Fesler Gates;‏ 24 בפברואר 1893 – 28 ביולי 1978) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-37 בשנים 1945–1949. כעורך דין וכוותיק מלחמת העולם הראשונה, נזקפה לזכותו החזרת מפלגתו לשלטון באינדיאנה לאחר שערוריית הקו קלוקס קלאן בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, שהובילה לשנים של שליטת הדמוקרטים במהלך שנות השפל הגדול. תקופת כהונתו כמושל התמקדה בעיקר בעידוד הצמיחה הכלכלית לאחר תום מלחמת העולם השנייה באמצעות שיפור מערכת הכבישים המדינתית, רפורמה במערכת החינוך, ומתן תמריצים לצמיחה התעשייתית. לאחר תום כהונתו כמושל הוא נותר פעיל כמנהיג המפלגה הרפובליקנית באינדיאנה עד למותו.

רלף גייטס
Ralph F. Gates

רלף גייטס
לידה	24 בפברואר 1893 קולומביה סיטי, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	28 ביולי 1978 (בגיל 85) קולומביה סיטי, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	רלף פסלר גייטס
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרינהיל, קולומביה סיטי, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת מישיגן בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אינדיאנה ה־37 8 בינואר 1945 – 10 בינואר 1949 (4 שנים) סגני מושל אינדיאנה ריצ'רד ג'יימס רו אלכסנדר → הנרי שריקר הנרי שריקר ←

ראשית חייו

רלף גייטס נולד בקולומביה סיטי שבאינדיאנה, כבנם הבכור של בנטון א. ואליס פסלר גייטס. היו לו שלשה אחים צעירים ממנו. אביו היה בנקאי מקומי, עורך דין, ושימש כיושב ראש המפלגה הרפובליקנית במחוז במשך עשר שנים. כדי להרוויח את הכנסתו כנער, חילק גייטס עיתונים והכיר אז את תומאס מרשל, לימים מושל אינדיאנה וסגן נשיא ארצות הברית. גייטס התחנך בבית הספר הציבורי בקולומביה סיטי, וב-1911 סיים את בית הספר התיכון. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת מישיגן, שם הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1915 ותואר במשפטים ב-1917.

לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, התגייס גייטס בספטמבר 1917 לצי ארצות הברית. הוא גויס בדרגת אנסיין והוצב בגיס התשלומים, שהיה אחראי על ניהול תשלומי המשכורות לאנשי הצי. בדצמבר אותה שנה הוא קודם לדרגת לוטננט והועבר אל מעבר לים כדי לשרת במשרד ביטוח הסיכונים המלחמתי, שבסיסו היה באירלנד, שם הוא הועסק במכירת איגרות חוב שיבטיחו את נכסי המלחמה הממשלתיים. באופן אישי הוא מכר איגרות חוב בסכום של מיליון דולר, רובם כמעט לאנשי הצי. באפריל 1919 הוא הועבר לצרפת, שם הוא הוצב לפקד על בסיס אוויר שהיה בבנייה. בניית הבסיס הושלמה כאשר המלחמה הסתיימה ולגייטס הוצע תפקיד בכוחות הסיוע הבלגים, אך דחה את ההצעה ושב לביתו.

ראשית הקריירה הפוליטית

לאחר שובו לאינדיאנה, החל גייטס לעסוק בעריכת דין במשרדו של אביו. עד מהרה הוא הכיר את הלן אדוארדס מהעיירה סאות' ויטלי, מורה בבית ספר מקומי בעיר מונסי. השניים נישאו באוקטובר 1919 ורכשו בית בקולומביה סיטי, שם הם חיו עד ימיהם האחרונים, ונולדו להם בן ובת. עד מהרה העביר אותו אביו לעסקי הבנקאות של המשפחה, שם הוא שימש כמנהל בבנק ההלוואות והנאמנות של החוואים. גייטס החל להיות מעורב בפוליטיקה ב-1920, כאשר הוא היה לפרקליט מחוז ויטלי. ב-1922 הוא היה לפרקליט העירוני של סאות' ויטלי, משרה בה הוא החזיק עד 1944. הוא גם שימש כפרקליט העירוני של קולומביה סיטי בשנים 1927–1929. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 שלט הקו קלוקס קלאן בממשלת המדינה, וגייטס, הודות לעצת אביו, היה בין פקידי הממשל הבודדים באזור שלא נעשו מעורבים בפעילות הארגון החשאי. פעילותו של הקלאן נחשפה בשערורייה ב-1927 שהובילה כמעט לקריסתה של המפלגה הרפובליקנית באינדיאנה.

עם פרוץ השפל הגדול ב-1929, נכנס הבנק המשפחתי של גייטס לתקופה של קשיים פיננסיים. גייטס ואחיו הצליחו להיפגש עם כל אחד ואחד מלקוחות הבנק ולשכנע אותם לחתום על התחייבויות לאי משיכת הכספים. הודות לשיתוף הפעולה שלהם, הצליחה המשפחה לשמור על יציבות הבנק והפכה אותו לאחד המעטים באזור שנמנעה ממנו הבהלה לבנקים. ב-1928 הוא ירש את אביו כיושב הראש של המפלגה הרפובליקנית במחוז ויטלי ושימש כנציג לוועידת המפלגה הארצית. ב-1931 היה גייטס למפקד של הלגיון האמריקאי באינדיאנה. תפקיד זה הוביל אותו לנסוע ברחבי המדינה ולהיפגש עם רבים ממנהיגי המדינה כאשר הוא ביצע פעולות שדלנות לטובת ותיקי המלחמה.

גייטס המשיך לצבור פופולריות וכוח בחוגי המפלגה במדינה. הוא שימש שוב כנציג לוועידות הארציות של המפלגה ב-1936 וב-1940. ב-1941 הוא היה ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית באינדיאנה, ומיד עם כניסתו לתפקיד הוא החל לפעול לחיזוקה ולהחזרתה לשלטון. הוא נודע כ"פוליטיקאי אומן", ועד מהרה הוא החל להרחיק מחוגי הנהגת המפלגה את אחרוני תנועת הפרוגרסיבים ואת אלו שהיו מוכנים לפשרות עם הדמוקרטים. הוא פיקח באופן אישי על הארגון מחדש של המפלגה בכל אחד ממחוזות המדינה על פי המודל של ארגון המפלגה במחוז ויטלי.

מושל אינדיאנה

מסע הבחירות

ב-1944 עשה גייטס שימוש בהשפעתו להבטיח את בחירתו פה אחד בוועידת המפלגה המדינתית כמועמד המפלגה למשרת מושל אינדיאנה. בוועידה זו, על פי המתווה של גייטס, מונו הומר א. קייפהארט וויליאם א. ג'נר כמועמדי המפלגה לבית הנבחרים של ארצות הברית ולסנאט של ארצות הברית, בהתאמה. השלושה היו שמרנים מובהקים, אך ג'נר היה הנוקשה מכולם מבחינה אידאולוגית, כך שנוצרו חילוקי דעות בינו לבין גייטס. ג'נר נשא את הנאום המרכזי בוועידה שקבע את הטון של מערכת הבחירות. הוא תקף את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ואת הנהגת המפלגה הארצית על כישלונם במהלך השפל הגדול ועל שליטתם הן על ממשלת המדינה והן בממשלה הפדרלית, אך האיץ במפלגה לתמוך במאמץ המלחמתי של מלחמת העולם השנייה. גייטס תמך בעמדתו של ג'נר, ובנאום שנשא הוא תקף את המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה, וכינה את אנשיה בובות של ממשל רוזוולט, בטענה שהם קיבלו את ההוראות שלהם מוושינגטון ולא מאזרחי אינדיאנה.

לאחר הוועידה שב גייטס לביתו, שם אורגן לכבודו בקולומביה סיטי מצעד. הוא פתח את מסע הבחירות שלו לאחר המצעד והחל לנסוע ברחבי המדינה כדי לשאת נאומי בחירות. הוא בילה זמן ממושך במעוז הדמוקרטים בדרום המדינה בתקווה שיעלה בידו לנצח בזכות תמיכתם. בכל נאומיו הוא עשה שימוש במונח "בעיה מקומית תוכל להיפתר בצורה הטובה ביותר על ידי ממשלה מקומית". הוא גם המשיך לטעון שמנהיגות המדינה ננטשה על ידי הממשלה הפדרלית ושהרפובליקנים יכלו לתקן את המצב. גייטס ויריבו הדמוקרטי, סמואל ד. ג'קסון, לא קיימו עימותי בחירות או מסעות לקיום הופעות משותפות. מצע הבחירות של הרפובליקנים הוכח כמשתלם וגייטס הביס את ג'קסון בהפרש של יותר מ-46,000 קולות. הרפובליקנים גם זכו ברוב גדול של שני-שלישם בשני בתי האספה הכללית של אינדיאנה.

כהונתו

בנאום ההשבעה שלו קרא גייטס לכל אחת מזרועות הממשל לבצע את עבודתה ולא להתערב בענייני הזרועות האחרות. הוא הבטיח לא לעשות שימוש לרעה בסמכות הביצועית שלו, ונאומו סיים בהצלחה את מה שהיה למאבק בן 15 שנים בין הרשות המחוקקת המדינתית, המושל ובית המשפט העליון של אינדיאנה על השליטה בגופי הפקידות במדינה. גייטס הכריז שהוא יתמקד בשלושה נושאים מרכזיים בעת כהונתו כמושל: הצמיחה התעשייתית, סלילת כבישים, ושיפור מערכת הבריאות. הוא גם דחק בבית המחוקקים לבצע רפורמה במיסים המדינתיים ובמערכת ההוצאות, וצפה הורדה בהכנסות ממיסים לאחר תום המלחמה.

גייטס התיידד עם ג'וזאיה ק. לילי הבן, נשיא חברת אלי לילי. לילי יעץ לגייטס במספר סוגיות שהיו קשורות לרפורמה במערכת הבריאות והוביל אותו לתמוך בבניית שלושה בתי חולים חדשים לבריאות הנפש בניהול המדינה. מחלקת ההכנסות, המחלקה לענייני חיילים משוחררים, ומחלקת הסחר הוקמו כולן בעידודו של גייטס. הוא גם קידם בהצלחה את הקמתו של פארק שיידס. משכורות המורים הועלו ברמה המדינתית, משרד הרכבים אורגן מחדש כך שהועסקו בו עובדים תוך שימוש במערכת הערכת העובדים המדינתית, ונוצרו קרנות פרישה לעובדי המדינה. כדי לממן את היוזמות החדשות, הוטל בלו על בירה, על אלכוהול מזוקק ועל סיגריות. בעשותו שימוש בקשריו בלגיון האמריקאי, הועיל מאוד גייטס בהשפעה על הארגון להעביר את מטהו הארצי מוושינגטון די. סי. לאינדיאנפוליס והקצה להם שטח משרדים בכיכר הזיכרון למלחמות העולם של אינדיאנה, שהורחבה לצורך כך.

עמדתו של גייטס בנוגע לסלילת הכבישים יצרה עימותים עם חברי האגף השמרני של המפלגה. הממשלה הפדרלית הציעה מימון משלים למדינה כדי לסלול כבישים מסוימים, אך הם חששו שהקצאת הכספים תראה כסימן לחזרה שלהם בהבטחתם לא לתת לממשלה הפדרלית להשפיע עליהם. גייטס עמד על כך שקבלת הכספים וסלילת הכבישים תהיה לטובת המדינה, אך בית המחוקקים לא פעל על פי המלצתו. ג'נר היה מאחורי הקלעים של התנועה לעצירת חוק סלילת הכבישים, וגייטס נקם בו באמצעות הקמת גוש חוסם שמנע ממנו לזכות במועמדות המפלגה למשרת המושל ב-1948. חוקת אינדיאנה מנעה אז מהמושלים מלהיבחר לשתי תקופות כהונה רצופות, כך שגייטס לא יכול היה להתמודד על תקופת כהונה שנייה. עם זאת, הוא עדיין שלט במפלגה הדמוקרטית במדינה ובוועידת המפלגה המדינתית שהתקיימה באותה שנה, עלה בידו ללכד את שלוש הסיעות כדי למנוע מג'נר את המועמדות. ג'נר, שהוביל ב-200 קולות בסבב ההצבעה הראשון, זעם על כך ומעולם לא מחל לגייטס.

גייטס החזיק בתפקיד מפתח בהקמת הפארק המדינתי צ'יין או'לייקס במחוז נובל. הוא קידם מטרה זו של הקמת הפארק גם לאחר תום כהונתו כמושל. ב-1960, כאשר הוקם לבסוף הפארק, נשא גייטס נאום בטקס הפתיחה.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל חידש גייטס את עיסוקו כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה, וגם שימש בזמנים שונים במסגרת המפלגה הארצית כחבר הוועדה הרפובליקנית הלאומית. ב-1952 הוא נפגש עם רוברט טאפט וקיבל ממנו הצעה להתמודד על מועמדות המפלגה למשרת סגן נשיא ארצות הברית, אך דחה את ההצעה. באותה שנה ניסו מנהיגי המפלגה למנות אותו פעם נוספת כמועמד המפלגה למשרת המושל, אך הוא סירב. אף על פי שהוא לא התמודד שוב על משרה ציבורית, תמיכתו וגיבויו הוכחו כקריטיים לרבים מהרפובליקנים לזכות במינויים כמועמדי המפלגה במשך שנים רבות לאחר מכן. ריצ'רד לוגאר היה בין האחרונים שגייטס סייע להם לקבל את מועמדות המפלגה לסנאט. הוא המשיך להעניק ייעוץ פוליטי עד 1976 כאשר הוא אמר לעיתונאי שהמפלגה הארצית שגתה בבחירתו של ג'רלד פורד על פניו של רונלד רייגן כמועמדה לנשיאות בבחירות שהתקיימו באותה שנה, ושג'ימי קרטר היה "חדור מטרה, אך לא היה לו מושג בפוליטיקה".

גייטס ורעייתו המשיכו להתגורר בביתם בקולומביה סיטי, אותו בית שהוא רכש ב-1919. הם גם רכשו קוטג' בקרוקד לייק שמחוץ לעיר, שם הם בילו זמן ממושך בעונות הקיץ. הוא גילה עניין רב במלחמת האזרחים האמריקאית ואסף מספר רב של ספרים בנושא. לאחר פרישתו מעיסוקו בעריכת דין, הוא גם העביר זמן רב בגננות.

מותו ומורשתו

רלף גייטס נפטר בקולומביה סיטי ב-28 ביולי 1978. טקס ההלוויה שלו, בבית הקברות גרינהיל שבעיר, היה פרטי בשל בקשתו שהוא יהיה פשוט ובו ינוגן השיר האהוב עליו "קדימה חיילים נוצריים" (Onward, Christian Soldiers). הכביש המדינתי של אינדיאנה מספר 205, שעובר מגארט, דרך צ'ורובסקו וקולומביה סיטי ומסתיים בסאות' ויטלי, קרוי דרך הזיכרון על שם רלף פ. גייטס.

כמושל, היה גייטס אחראי למעבר המוצלח של כלכלת אינדיאנה מתקופת מלחמה לתקופת שלום. הוא הכי זכור כמנהיג חשוב של המפלגה הרפובליקנית, שבנה את המפלגה לאחר כמעט קריסתה בעקבות שערוריית הקו קלוקס קלאן בסוף שנות ה-20, והמשיך בתפקידו במפלגה לאחר תום תקופת כהונתו כמושל.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 316-321.

קישורים חיצוניים

• רלף גייטס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• רלף גייטס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• רלף גייטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)