ראיין מרפיאנגלית: Ryan Murphy; נולד ב-30 בנובמבר 1965) הוא מפיק קולנוע, תסריטאי ובמאי אמריקאי. מרפי ידוע בעיקר כיוצר סדרות הטלוויזיה "צעירים לנצח", "ניפ/טאק", "Glee", "אימה אמריקאית", "הנורמלים החדשים", "מלכות הצעקה", ובמאי הסרטים "לאכול, להתפלל, לאהוב", "הלב הרגיל", "הנערים בחבורה" ו"הנשף".

עובדות מהירות לידה, מדינה ...
ראיין מרפי
Ryan Patrick Murphy
Thumb
לידה 9 בנובמבר 1965 (בן 58)
אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1999 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סגירה

ביוגרפיה

מרפי נולד וגדל באינדיאנפוליס, אינדיאנה, למשפחה קתולית. מרפי למד את לימודיו האקדמאים באוניברסיטת אינדיאנה.

קריירה

עבודה כעיתונאי

מרפי עבד כעיתונאי במספר עיתונים, בהם "מיאמי הרולד", "לוס אנג'לס טיימס" ו"ניו יורק דיילי ניוז". פריצת הדרך הקולנועית שלו החלה בסוף שנות ה-90 כאשר במאי הקולנוע סטיבן ספילברג קנה ממנו את התסריט לסרט "מדוע אני לא אוכל להיות אודרי הפבורן?" שמעולם לא הופק.

קריירה בטלוויזיה

בשנת 1999 יצר מרפי את סדרת הנוער הקומית "צעירים לנצח" ששודרה ברשת הטלוויזיה WB וסיפרה את סיפורן של שתי תלמידות תיכון יריבות שנאלצות לקבל את גורלן כאחיות חורגות, לאחר שהוריהן נישאים. הסדרה שודרה במשך שתי עונות.

בשנת 2004 יצר מרפי את סדרת הלהיט האפלה "ניפ/טאק" ברשת FX, שעלילתה סבבה סביב עולמם של שני מנתחים פלסטיים מצליחים. ההשראה לעבודה על הסדרה נוצרה כאשר מרפי חקר כעיתונאי סמוי את עולם הניתוחים הפלסטיים בבוורלי הילס. בשנת 2004 קיבל מרפי את המועמדות הראשונה שלו לפרס אמי בקטגוריית "הבימוי הכי טוב לסדרת דרמה". הסדרה שודרה במשך שבע עונות.

בשנת 2009 ניסה מרפי ללכת על פן אחר ביצירותיו וליצור משהו יותר "קליל" מ"ניפ/טאק". מחשבה זו הולידה את הקומדיה המוזיקלית "Glee" אותה יצר עם המפיק בראד פלצ'וק. הסדרה סובבת סביב סיפורה של מקהלת בית הספר "מקינלי" ומשלבת בתוכה להיטי מוזיקה עכשוויים ולהיטים מכל הזמנים. פרק הפיילוט של הסדרה שודר בספטמבר 2009 ועורר הדים וביקורת נלהבות ואף זיכה את מרפי לראשונה בפרס אמי. הסדרה קיבלה מועמדויות רבות, אך מעולם לא זכתה בפרס "הקומדיה הטובה". בספטמבר 2014 שודרה העונה האחרונה של הסדרה. בשנת 2011 עלתה לאוויר סדרת האימה האנתולוגית אותה יצר עם שותפו לסדרה "Glee" בראד פלצ'וק, "אימה אמריקאית" שהפכה ללהיט בין רגע ונחשבת לאחת הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית. הסדרה עוסקת כל עונה בנושא אחר, עם עלילה אחרת, כאשר סגל השחקנים משחק דמויות שונות כל עונה.

בשנת 2012 בהשראת לידת בנו הראשון יצר את הסדרה הקומית "הנורמלים החדשים" שמספרת את סיפורם של זוג גברים שמביאים ילד לעולם עם אם פונדקאית. הסדרה זכתה לביקורות מעורבות ונמתחה עליה ביקורת רבה מצד אגודת הלהט"ב האמריקאית, בעיקר על האופן הפשוט שבו הוצג תהליך הפונדקאות של השניים, שלא תואם את המצב הנוכחי כלל.

ב-22 בספטמבר 2015 עלתה ברשת FOX העונה הראשונה באנתולוגיה חדשה ביצירתו של מרפי ושותפו לכתיבה בראד פלצ'וק בשם "מלכות הצעקה", קומדיית אימה מסוגת סרטי ה"סלאשר" (Slasher) בה רוצח מסתורי מטיל אימה על קולג' יוקרתי. בעונה הראשונה מככבים: אמה רוברטס, ליאה מישל, אביגייל ברסלין, ניק ג'ונאס, אריאנה גרנדה וג'יימי לי קרטיס.

פרויקט של מרפי גם הוא אנתולגיה, בשם "סיפור פשע אמריקאי", סדרה מסוגת דרמת פשע ביוגרפית עלה ב-2 בפברואר 2016 העונה הראשונה סובבת סביב פרשת או. ג'יי. סימפסון ובה משתתפים השחקנים קובה גודינג ג'וניור כסימפסון, שרה פולסון כמרשה קלארק (התובעת הראשית במשפטו של סימפסון), ג'ון טרבולטה כרוברט שפירו (פרקליט ההגנה במשפט סימפסון), ודייוויד שווימר כרוברט קרדשיאן (הסנגור הראשי במשפטו של סימפסון).

ב-5 במרץ 2017 עלתה ברשת FX אנתולוגיה חדשה בת 8 פרקים האנתולוגיה ביצירתו של מרפי ובהפקתו של בראד פיט, "אויבות" (באנגלית: "Feud"). בעונה הראשונה משתתפות השחקניות ג'סיקה לאנג וסוזן סרנדון שמגלמות את השחקניות ג'ואן קרופורד ובטי דייוויס בהתאמה, על רקע סכסוכן המשותף במהלך צילומי הסרט מה קרה לבייבי ג'יין. בעונה זו משתתפים גם השחקנים אלפרד מולינה, שרה פולסון, סטנלי טוצ'י, ג'ודי דייוויס, קתרין זיטה-ג'ונס וקתי בייטס.

בשנת 2019 יצר וכתב את סדרת הטלוויזיה "הפוליטיקאי" לרשת נטפליקס, ובנוסף ביים את פרק הבכורה.

באוקטובר 2020 אישרה חברת נטפליקס את הפקת המיני-סדרה "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר" שיצר מרפי עם איאן ברנן.[1] הסדרה יצאה לאור ב-21 בספטמבר 2022.

ב-13 באוקטובר 2022 עלתה המיני-סדרה אותה יצר מרפי "הצופה" עבור רשת נטפליקס.

ב-19 בספטמבר 2024 עלתה לשידור המיני-סדרה "מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז", אותה יצר מרפי יחד עם איאן ברנן. ב-26 בספטמבר עלתה לאוויר הסדרה "Doctor Odyssey" בכיכובו של ג'ושוע ג'קסון אותה יצר מרפי.[2] מאוחר יותר באותו החודש, פורסם כי מרפי יהיה שותף ליצירתה וגם מפיק בפועל של הסדרה "The Beauty" עבור רשת FX.[3] הסדרה נכתבה והופקה על ידי מרפי ומאט הודג'סון, ותכלול 11 פרקים בעונתה הראשונה, שתתחיל להצטלם בסתיו 2024.[4] בנוסף, מרפי מתכנן להתחיל לביים את "All's Fair", דרמת משפטים בכיכובם של קים קרדשיאן, גלן קלוז, שרה פולסון ונעמי ווטס. סדרה נוספת של מרפי בפיתוח היא "American Love Story", שתעסוק במערכת היחסים בין ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט-קנדי, ותתחיל להצטלם באביב 2025.[2]

קולנוע

בשנת 2010 ביים מרפי את הסרט הראשון שלו שיצא לאקרנים, "לאכול, להתפלל, לאהוב", בכיכובה של ג'וליה רוברטס שזכה לביקורות חיוביות מהמבקרים.

בשנת 2014 ביים את סרט הטלוויזיה המצליח, "הלב הרגיל", המבוסס על מחזה בעל אותו שם, בכיכובם של מארק רופאלו, ג'ים פרסונס וג'וליה רוברטס, עליו זכה בפרס אמי בקטגוריית "סרט הטלוויזיה הטוב ביותר" לשנת 2014. בשנה זו הפיק את סרט האימה "The Town That Dreaded Sundown" המהווה סיקוול לסרט באותו שם משנת 1976.

ב-2020 לקח חלק מהפקת שני סרטים להט"בים עבור נטפליקס: הסרט "הנערים בחבורה", שביים ג'ו מנטלו לנטפליקס בכיכובם של מאט בומר, ג'ים פרסונס וזאכרי קווינטו, והסרט המוזיקלי "הנשף" שאותו גם ביים ויככבו בו מריל סטריפ, ג'יימס קורדן וניקול קידמן. שני הסרטים מבוססים על מחזות שהופקו בברודוויי בשנת 2018.

חיים אישיים

מרפי הוא הומוסקסואל מוצהר והיה במערכת יחסים ארוכת שנים עם במאי הקולנוע ביל קונדון. מרפי נישא לבן זוגו הנוכחי הצלם דייוויד מילר בחודש יולי 2012. לזוג 3 בנים: לוגן פיניאס (נולד ב-24 בדצמבר 2012), פורד תיאודור (נולד ב-6 באוקטובר 2014), וגריפין סאליבן (נולד ב-18 באוגוסט 2020). כל הילדים הובאו לעולם בתהליך פונדקאות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראיין מרפי בוויקישיתוף

הערות שוליים

Wikiwand in your browser!

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.

Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.