רולף פאולס

רולף פרידמן פאולס (גרמנית: Rolf Friedemann Pauls‏; 26 באוגוסט 1915 - 4 במאי 2002) היה דיפלומט גרמני ששירת כשגריר הראשון של מערב גרמניה בישראל, בין השנים 1965–1968.

רולף פאולס
Rolf Friedemann Pauls

לידה	26 באוגוסט 1915 אקרטסברגה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	4 במאי 2002 (בגיל 86) בון, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
שגריר גרמניה בארצות הברית 1968–1973 (כ־5 שנים) ברנדט פון שטאדן ← שגריר גרמניה בישראל 1965–1968 (כ־3 שנים) קארל הרמן קנוקה ← שגריר גרמניה בנאט"ו 1976–1980 (כ־4 שנים) שגריר גרמניה ברפובליקה העממית של סין 1973–1976 (כ־3 שנים) ארווין ויקרט ←
פרסים והוקרה
עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר צלב האבירים של צלב הברזל

תולדות חייו

שירות צבאי ותחילת הקריירה הדיפלומטית

פאולס נולד בשנת 1915 בעיירה הקטנה אקרטסברגה שבמדינת סקסוניה-אנהלט, אביו היה כומר פרוטסטנטי. לאחר שסיים את לימודי התיכון בשנת 1934 התגייס לוורמכט, היה לקצין חיל רגלים והגיע לדרגת מיור (מקביל לדרגת רב-סרן בצה"ל). הוא נלחם בשורות הוורמכט בחזית המזרחית, נפצע בקרב ואיבד את יד שמאל. בשנת 1942 נשלח לשגרירות גרמניה הנאצית באנקרה, בירת טורקיה, שם שירת כנספח צבאי תחת השגריר פרנץ פון פאפן עד לסיום המלחמה. בחודש דצמבר 1944 הוענק לו עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, עיטור צבאי גרמני על גילוי גבורה עילאית בשדה הקרב. על פי דברי גנרל הנס שפיידל, שנמנה עם הקושרים נגד היטלר בקשר העשרים ביולי 1944, אף פאולס היה בין החברים בקשר, וניצל רק הודות לעובדה שאלה מבין החברים שנתפסו בידי השלטון, לא גילו את שמו. פאולס לא היה חבר המפלגה הנאצית.

עם תום מלחמת העולם השנייה החל פאולס בלימודי משפטים וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1949 בנושא "שיטת הממשל לאור חוקי היסוד של בון". בטרם התמנה לשגריר בשירות החוץ של מערב גרמניה, עבד במספר משרות ממשלתיות: במשרד קנצלר גרמניה, כנספח לנציבות העליונה של כוחות הברית (אנגלית: Allied High Commission), כעוזרו האישי של מזכיר המדינה ולטר האלשטיין וכן כסגן הקונסול בשגרירות גרמניה בלוקסמבורג. בין השנים 1963 עד 1965 היה מנהל מחלקה במשרד החוץ הגרמני בבון.

שגריר בישראל

עמוד מתוך עלון מחאה על מינויו של פאולס לשגריר גרמניה בישראל. העלון הופץ בהפגנה שהתקיימה בתל אביב באוגוסט 1965.

בשנת 1965 החליטו ממשלות ישראל וגרמניה לחדש ביניהן את היחסים הדיפלומטיים ולפתוח באופן הדדי שגרירויות. פאולס התמנה לשגרירה הראשון של גרמניה בישראל והחל בתפקידו ב-19 באוגוסט 1965. שיגור השגריר היה מלווה בהיסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר השואה. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר בן נתן, וגרמניה שלחה לתל אביב את השגריר פאולס. מינויו לשגריר בישראל גרר גל נרחב של מחאות בציבור הישראלי, חלק מההפגנות כנגד מינויו היו סוערות ואלימות. ביטויי המחאה בישראל הבליטו את היותו של פאולס קצין בצבא הוורמכט הנאצי, את עיטורו בצלב הברזל הנאצי ואת שירותו כנספח צבאי בשגרירות גרמניה הנאצית בטורקיה. נתונים אלה מעברו שמשו בסיס לטענה כי מינויו כשגריר גרמניה לישראל הוא מינוי בלתי ראוי.

פאולס התקבל אצל הנשיא זלמן שזר ומסר לו את כתב האמנתו ב־19 באוגוסט 1965. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. מנחם בגין נשא נאום שבו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.

פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה. פעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור במוסד "יד ושם". במהלך כהונתו פעל פאולס לנורמליזציה של היחסים. פאולס שימש כשגריר אף בימי מלחמת ששת הימים וסיים את תפקידו בשנת 1968.

המשך הקריירה הדיפלומטית

לאחר תום שרותו בישראל מונה פאולס לשגריר גרמניה המערבית בארצות הברית, שם שירת בין השנים 1968–1973. הוא שירת כשגריר גרמניה בסין בין השנים 1973–1976 ושגריר גרמניה בנאט"ו בין השנים 1976–1980. פאולס חיבר ספר על מקומה של גרמניה בנאט"ו (גרמנית: Die atlantische Allianz: Zukunftsaufgaben, Möglichkeiten, Gefährdungen; Rettet uns die Rüstungspolitik? und Deutschlands Standort in der Welt. Beobachtungen eines Botschafters).

רולף פאולס נפטר בשנת 2002 בבון.

ראו גם

• יחסי גרמניה–ישראל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רולף פאולס בוויקישיתוף

• ישראל נוימן, הדמוקראטיה הגרמנית תדע לטפל באלה שלא למדו לקח, דבר, 25 בנובמבר 1966, ריאיון עם רולף פאולס
• מכתבו של שגריר גרמניה הראשון, רולף פאולס, אל חווה שטייניץ (בובר) באתר הספרייה הלאומית