קרב תרמופילאי
קרב בין היוונים לפרסים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית. הצבא הפרסי, שהיה גדול לאין שיעור ומנה עשרות אלפים ויותר, פלש ליוון דרך מעבר תרמופילאי הצר. לפי הרודוטוס, במשך שבעה ימים הצליחו היוונים להדוף את התקפות הפרסים, עד שיווני בן המקום גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו הפרסים לאגף את הצבא היווני ולבסוף גם להביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.
.PNG) ציור מאת ז'אק-לואי דויד, 1814 | |||||||||||||||||
| מערכה: הפלישה הפרסית השנייה ליוון | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות פרס-יוון | |||||||||||||||||
| תאריכים | 12 בספטמבר 480 לפנה"ס – 19 בספטמבר 480 לפנה"ס (8 ימים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב ארטמיסיון (בים) | ||||||||||||||||
| מקום | תרמופילאי | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
38°48′N 22°32′E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פרסי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
ערך מורחב – מלחמת פרס–יוון
חשיארש הראשון החליט להמשיך את התפשטותה של האימפריה הפרסית שנבלמה בקרב מרתון בימי אביו, דריווש הראשון. בשנת 484 לפנה"ס התאסף צבא גדול באסיה הקטנה כהכנה למלחמה. חשיארש חצה את ההלספונטוס (הידוע כיום כדרדנלים) על גבי גשר של ספינות בשנת 480 לפנה"ס והתחיל את פלישתו ליוון. המקורות העתיקים מוסרים מספרים אסטרונומיים שמסתכמים במיליוני חיילים, אך לפי הערכות מודרניות הנשענות על חישובי אספקה, הפרסים יכלו למנות עד 200,000 איש, ואולי הרבה פחות[1]. הצי הגדול, המורכב בעיקר מספינות פניקיות ואיוניות, תמך בפלישה. גם כאן המספרים שמוסרים המקורות עוברים את האלף, ונראה שמספר ספינותיו עמד על כ-400 עד 600 ספינות. על מנת לצמצם את מספר ספינותיו למספרים שהשתתפו בקרבות, הרודוטוס מספר על סופה קטלנית ששלחו האלים בצי הפרסי אשר גרמה לאובדן ספינות רבות.
על מנת להתנגד לפלישה, התאגדו ערי המדינה של יוון בברית המכונה "הליגה ההלנית". את ההנהגה על חילות היבשה והים מסרו לידי הספרטנים מתוך הכרה בעליונותם הצבאית. הליגה כללה כמעט את כל ערי יוון שבפלופונסוס וערים מעטות משאר אזורי יוון (לא כל ערי יוון השתתפו במלחמה, ערים מסוימות בחרו להיכנע לפרסים עוד טרם הקרב וערים אחרות עברו לצדם במהלך המלחמה).
היוונים החליטו לוותר על הגנת יוון הצפונית ושלחו כוח גדול לבלימת הפרסים במעבר תרמופילאי על מנת למשוך זמן ולכנס את כוחות הברית. הכוח הורכב מחיילים מיוון התיכונה בפיקודו של לאונידס, אשר הגיע עם חיל מובחר של הצבא הספרטני. במקורות רבים מצוין המספר "300 הספרטנים". למעשה היו בקרב 304 ספרטנים: 300 חיילי משמר המחולקים לשלוש פלוגות, קצין לכל פלוגה, ולאונידס עצמו. אולם החייל פנטיטיס יצא בשליחות אל תסאליה. והחייל אריסטודמוס לא לחם בגלל מחלה. כך שהיו 302 ספרטנים. כתמיכה בצבא היבשה יצא הצי לכיוון מצר ארטמיסיון על מנת לא לתת לכוחות הפרסיים אפשרות לאגף את צבא היבשה ולהנחית כוחות בעורפם.
בבואם למעבר, החלו היוונים בביצורו. המעבר היה צר ורוחבו לא עלה על כמה מאות מטרים. על מנת לבצרו, החלו היוונים לשקם את החומה העתיקה שעמדה במקום והציבו חיל משמר בדרך צדדית בהרים שבעזרתה אפשר היה לעקוף את המעבר. זה היה המעבר היחיד בו יכלו הפרסים לעבור, ולכן החזקתו הייתה עשויה למנוע מהם לכבוש את שאר יוון.
חשיארש לא התרשם מהכוח היווני שעמד על 7,000 חיילים וחשב שצבאו ימחץ אותם בעצם מספרו העדיף. לפי פלוטרכוס, שלח המלך הפרסי שליחים אל לאונידס והבטיח לו את כתר יוון תמורת שיתוף פעולה עמו, ליאונידס ענה: "אם היה לך מושג כלשהו בדבר הנושאים הנשגבים בחיים, היית נמנע מלחמוד רכושם של אחרים. עבורי, מוות למען יוון עדיף לעומת היותי שליט יחיד על בני עמי". לאחר קבלת תגובתו של לאונידס, שלח אליו חשיארש דרישה שהספרטנים ימסרו את נשקם (כלומר ייכנעו), על דרישה זו ענה לו לאונידס בהתגרות: "בוא, קח אותם".
למרות נחיתותם העצומה, היה המורל במחנה הספרטני גבוה. הרודוטוס מספר על סייר פרסי, שיצא לרגל אחר הספרטנים. כאשר חזר ממשימתו, דיווח שהספרטנים נצפו כשהם שרועים מחוץ לחומה שהקימו, נשקיהם מונחים במערום, והם עסוקים בתרגילי התעמלות ובסירוק שערם הארוך, כאילו מדובר בבילוי על שפת הים. הסייר סיפר כי הספרטנים הניחו לו להתקרב ולתצפת עליהם ולא ניסו לרדוף אחריו, או לפגוע בו. חשיארש הנדהם, התקשה להבין את פשר מעשיהם, ויועצו דֵמַרַטוֹס[2] הסביר: "האנשים הללו באו להילחם איתנו במעבר, ולזאת הם מתכוננים. כי חוק להם הקובע ככה: כשהם יעמדו לחרף נפשם, אז עליהם לקשט את ראשם"[3]. עוד מספר הרודוטוס על הקצין הספרטני דִיאנֵקֵיס, שאחרי ששמע שכמות חיציהם של הפרסים עצומה כל כך, עד שהם יאפילו על השמש, הגיב בסגנון לאקוני אופייני, ואמר: "מצוין, נילחם בצל"[4].
חשיארש שלח את כוחותיו לקרב, אך התוצאות היו אפסיות וההתקפה נהדפה. הקרב הפך עד מהרה לטבח בן יומיים, שבמהלכו איבדו הפרסים אלפי חיילים בלי שהצליחו לשבור את היוונים. חשיארש חשש שהוא עומד להפסיד במלחמה, כשלמזלו הגיע למחנהו יווני בשם אֵפִיאַלְטֵס[5]. (מאז אותו יום, שמו הוא מילה נרדפת לבוגד ביוונית), וסיפר לפרסים אודות המעבר הצר בהרים, מתוך ציפייה לקבל שכר על מידע זה.
חשיארש שלח את הגיס המכונה "בני האלמוות" - יחידת עילית פרסית בת 10,000 לוחמים, תחת פיקודו של הידרנס. הם הצליחו לאגף את היוונים. כשראה לאונידס שהמצב אבוד, שלח רצים לצי בארטמיסיון על מנת להודיע להם על מפלתו, שחרר את בעלי הברית היווניים, ונשאר להגן על נסיגתם עם הספרטנים וכוח עזר מתספיאה. הקרב נמשך עוד כמה שעות עד שאחרון הספרטנים נהרג. בסיכומו של הקרב, איבדו הפרסים אלפי חיילים תמורת מספר הקטן לפחות פי 10 מזה. למרות האבדות, המשיך הצבא הפרסי בהתקדמותו דרומה ועד מהרה הגיע עד אתונה ושרף אותה. רק הניצחון הימי של האתונאים בקרב סלמיס והניצחון היבשתי בקרב פלטאיה, שבא בעקבותיו, הצליח לבלום את התקדמות הפרסים, והם נאלצו לסגת צפונה.
לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה במקום הקרב אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב. על האנדרטה נחרטו המילים:
הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם[6]
קיימת סברה במקורות העתיקים כי לאונידס החליט להקריב את עצמו ואת חייליו כדי להציל את הצי האתונאי שנתקע במעבר הצר בין אוובויה ליבשה, על ידי כך שיעכב את הפרסים ויאפשר לו את זמן החילוץ הנחוץ. סברה אחרת מתייחסת לנבואת האורקל מדלפי, אשר ניבא לפני הקרב שספרטה תיהרס או תאבד את אחד ממלכיה בקרב, וטוענת שלאונידס בחר במותו להצלת ספרטה. לא ברור עד כמה עדויות אלה אמיתיות ומה חלקן של האגדות בעדויות אלה.
מאז התרחשותו, שימש הקרב בתרמופילאי השראה ליצירות תרבותיות רבות ומגוונות: שירה, פרוזה ורומנים, ציור, קולנוע, טלוויזיה ואף משחקי וידאו. נכתבו אודותיו ספרים דוגמת שערי האש, רומן מאת סטיבן פרספילד[7], וכן "הנער מנכסוס", רומן מאת אהרן אבדי. כמו כן נעשו עיבודים קולנועיים. "300 הספרטנים" היה סרט משנת 1962 שנוצר תוך שיתוף פעולה עם הממשל היווני. בסרט כיכבו ריצ'רד איגן כליאונידס מלך ספרטה, ודייוויד פרר כמלך פרס חשיארש הראשון. סרט אחר הוא "300", עיבוד מ-2007 לפי הנובלה הגרפית של פרנק מילר, בכיכובם של ג'רארד באטלר כמלך ספרטה, ורודריגו סאנטורו כמלך פרס. להקת המאטל השוודית "סבטון" פרסמה את השיר "Sparta" שעוסק בקרב.
צבאות רבים כיום, ובהם צה"ל, ראו בצבא הספרטני מודל לחיקוי. במיוחד מוערכים בקרב צבאות העולם ותאורטיקנים צבאיים המשמעת הצבאית, הלכידות היחידתית והדבקות במשימה של צבא ספרטה בכלל והלוחם הספרטני בפרט[8].
- צבא ממלכת פרס האחמנית
- הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית
- צבא ספרטה
- קרב השערים הפרסיים - קרב בטופוגרפיה דומה שנערך כעבור כ-150 שנים בין הפרסים לצבא יווני-מקדוני בהנהגת אלכסנדר הגדול.
- מולון לאבה
- 300
- שערי האש
- הקרב כפי שהוא תואר אצל הרודוטוס אתר ליוויוס (באנגלית)
- מפת שדה הקרב
- מאמר על גודלו של הצבא הפרסי
- קרב תרמופילאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרב תרמופילאי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
