יוונית קוינה
שפה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוונית קוֹינֵה (ἡ κοινὴ διάλεκτος)[1] היא שפה יוונית עתיקה שדוברה בתקופה ההלניסטית ואחריה (בערך 300 לפנה"ס – 300 לספירה). שפת הקוינה נקראת גם יוונית אלכסנדרית, יוונית הלניסטית,[2] יוונית נפוצה או שפת הברית החדשה. שפה זו חשובה לא רק להיסטוריה היוונית בתור הניב היווני הנפוץ הראשון והאם של היוונית המודרנית, אלא גם ניכרת בהשפעתה על העולם המערבי כלינגואה פרנקה של מדינות הים התיכון בעת העתיקה. הקוינה הייתה גם שפת המקור של הברית החדשה ושל לימוד והפצת הנצרות. נוסף לכל, יוונית קוינה הייתה לשפה שנייה בלתי-רשמית באימפריה הרומית.
ערך זה עוסק בשפה יוונית עתיקה. אם התכוונתם למושג הבלשני, ראו שפת קוינה.
היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב' |
פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס) |
יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפריוטית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית |
יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס) |
יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453) |
יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית |