תאית
סוג פחמימה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאית (או צלולוזה, מ-Cellulose) היא פחמימה, רב-סוכר, ביופולימר המורכבת משרשראות ארוכות של מולקולות גלוקוז-בטא. התאית היא אחת משתי התרכובות האורגניות הכי נפוצות בטבע[1], משמשת כמרכיב מרכזי בדפנות התאים בצמחים, ומהווה כשליש מהמסה של הצומח בכדור הארץ.
מספר בעלי חיים, במיוחד טרמיטים ומעלי גירה, מסוגלים לעכל תאית באמצעות חיידקים סימביוטיים, יש גם מספר מינים של בקטריות המסוגלות לייצר צלולוז. תאית אינה ניתנת לעיכול על ידי אדם, ויש לה ערך תזונתי שלילי. עם זאת יש לפיזור שלה במעי ערך כשל "סיבים תזונתיים". תוצר תיעוש תהליך הפקת אנרגיה מתאית (בניגוד למדורה מעץ) נקרא ביו-דלק ונפוץ יותר כביודיזל.
תאית התגלתה כמרכיב מרכזי בדפנות התא הצמחי ב-1838 על ידי הכימאי הצרפתי אנסלם פאיין (אנ'). בצורתה הטהורה ביותר, מופיעה התאית בסיבי כותנה. ברוב הצמחים האחרים היא מופיעה בצירוף ליגנין והמיצלולוז.