סלאח א-דין (ערבית: صلاح الدين يوسف طجير بن ايوب, תעתיק מדויק: צלאח אלדין יוסף טג'יר בן איוב; משמעות שמו: "צדקת האמונה"; בכורדית: سهلاحهدین ئهیوبی, Selah'edînê Eyubî; בספרות המערב הוא מוכר בשם "סלאדין" (Saladin); 1137/8 – 4 במרץ 1193) ייסד את השושלת האיובית במצרים ובסוריה, שהייתה כורדית במוצאה. ידוע הן בעולם המוסלמי והן בעולם הנוצרי על מנהיגותו והצלחותיו הצבאיות, שרוככו באבירותו ובטבעו הרחום בזמן מסעות הצלב.
![פירוש נוסף](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)
ערך זה עוסק במנהיג כורדי, הסולטן הראשון של מצרים וסוריה, מייסד השושלת האיובית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו
סלאח א-דין (פירושונים).
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סגירה