Loading AI tools
בדקדוק, צירוף הוא קבוצת מילים או מיליות המהוות יחידה תחבירית אחת. ישנם סוגים שונים של צירופים, הנקבעים בהתאם לקטגוריה הלקסיקלית (חלק הדיבר) שעומדת בבסיס הצירוף, ומהווה את הגרעין שלו.
הצירוף נתפש כיחידה היררכית, הבנויה מכמה רמות של היטלים (projection):
- גרעין הצירוף, הקטגוריה הלקסיקלית (למשל, שם עצם כמו "ילד")
- משלים, המצטרף לגרעין (למשל, שם תואר כמו "גדול")
- מגדיר, המציין תכונה סמנטית כלשהי של הגרעין והמשלים (למשל מיידע כמו ה"א הידיעה)
מבחינת סמנטית, הגרעין מגדיר קבוצה, והמשלים מצמצם את הקבוצה לתת-קבוצה. למשל, בצירוף "ילד יפה", הגרעין, שם העצם "ילד", מגדיר את קבוצת כל הילדים, ואילו המשלים, שם התואר "יפה", מצמצם את האובייקטים עליהם הצירוף מצביע לכדי החיתוך בין קבוצת הילדים לבין קבוצת היפים, מה שנותן תת-קבוצה של ילדים יפים.
לפי כללי הגזירה הבסיסיים של התאוריה התחבירית החומסקיאנית, משפט פשוט חייב להכיל צירוף שמני אחד וצירוף פועלי אחד.
צירוף שהגרעין שלו הוא שם עצם או כינוי גוף. דוגמאות לצירופים שמניים ברמות היטל שונות (ר' לעיל):
- גרעין בלבד: ילד, תפוח, הוא, דני
- גרעין + משלים: ילד יפה, תפוח אדום
- גרעין + משלים + מגדיר: הילד היפה, כל התפוחים
לפי הדקדוק המסורתי, כינוי גוף או שם פרטי מהווים תמיד צירוף שמני בפני עצמם, ללא משלים וללא מגדיר (* מציינת אי דקדוקיות):
- *היוסי אכל תפוח
- *כל יוסי אכל תפוח
- *הוא יפה אכל תפוח
לפי הדקדוק המסורתי, הצירוף השמני משמש בדרך כלל כנושא או כמושא ישיר.
צירוף שהגרעין שלו הוא מילת יחס. בניגוד לצירוף שמני, צירוף יחס לא יכול לכלול רק את הגרעין. כלומר, מילת יחס לבדה אינה צירוף תחבירי. דוגמאות לצירופי יחס, עם מילות היחס השונות שבעברית:
- בירושלים, בחצר, במטוס
- מחיפה, מהקופסה
- לתל אביב, לרינה
- עם יוסי, עם אוזניות
- על השולחן
לפי הדקדוק המסורתי, צירוף היחס משמש בדרך כלל כמושא עקיף.
צירוף שהגרעין שלו הוא פועל. צירוף פועלי יכול לכלול פועל בלבד, והוא יכול לכלול פועל עם משלימים (אחד או יותר) או נספחים. משלימי הפועל יכולים להיות צירופים שמניים או צירופי יחס שמקבלים מהפועל תפקיד תימטי. דוגמאות:
- גרעין בלבד: פיהק, הלך, אכל
- גרעין + משלים: אכל תפוח, נתן תפוח לנורית
צירוף שהגרעין שלו הוא שם תואר. צירוף תוארי אינו עצמאי והוא מופיע רק כמשלים לגרעין שמני בתוך צירוף שמני. לדוגמה: החכמים, הגדולה, שמתחת לשולחן, שבסוף השביל.
לפי הדקדוק המסורתי, הצירוף התוארי משמש בדרך כלל כלוואי.
בשנת 1957 פרסם נועם חומסקי, בספרו (באנגלית) מבנים תחביריים, את גישתו הבלשנית על פיה בכל הלשונות המדוברים בעולם קיימת חוקיות ואחידות של מבנה המשפט והמבע, שבו יש צירופים לשוניים בעלי תפקיד תחבירי בסדר קבוע, למשל בעברית, בכל משפט שבו יש פועל, הצירוף הפועלי ייבנה תמיד בתחילתו מן הפועל, ואם יש צירופים נוספים אחריו המתארים או משלימים את הפועל אלה יצורפו אל אותו הפועל.
האפשרויות של המשלים לצירוף הפועל הם צירוף יחס - המתאר את הפעולה, או משלים נתונים אודותיה כמושא עקיף, וצירוף שם המהווה את המושא הישיר של הפועל. או פסוקית (כלומר משפט משועבד או חלק אחר של משפט מורכב) המחליף את צירוף היחס או את צירוף השם. וכך תמיד צירוף פועל ייראה לבדו, או עם צירופי שם וצירופי יחס. לעומתו לצירוף השם היכול לעמוד לבדו, יכולות להצטרף צירופי תואר וצירופי יחס.
בדרך זו ניתן לנתח משמעויות מבחינה תחבירית ולהגיע להבנה חד משמעית החוצה את גבולות השפה.
לדוגמה ננתח את המשפט הרב משמעי:
- המורה ראה את המראה הנפלא שהילד העלה ליוטיוב בדרך לירושלים.
משפט זה הוא רב משמעי. הביטוי "הדרך לירושלים" יכול להיות (א) תיאור המקום בו הילד העלה את הסרטון, (ב) תיאור מקומו של המראה הנפלא, או (ג) תיאור המקום בו היה המורה כשראה את המראה הנפלא. ומשמעותו מתקבלת מהאופן בו השומע בוחר לנתח את המשפט ולהבין את הצירופים הלשוניים בו.
נסמן: ע - עצם, פ- פועל, י-יחס, ת-תואר, צש - צירוף שמני, צי - צירוף יחס, צפ - צירוף פועל, מ - מיידע, ש - משעבד
ניתוחי תחביר אפשריים:
- א. במשמעות המקום בו הילד העלה את הסרטון:
- משפט: [צש (מיודע): ה-מורה] [צפ: ראה (את) [צש: [צש:ה-מראה] [צת:ה-נורא] [:(ש+משפט) שהילד...] ]
- כלומר מושא הראיה הוא צירוף שם, המתאר את מה שראה המורה, יש רק אחד כזה וכל המילים הבאות הם חלק מתיאור מראה זה.
- פסוקית הזיקה המשלימה את תיאור (ויידוע) המראה היא "הילד העלה ליוטיוב בדרך לירושלים (את המראה).
- משפט זה מנותח כך: [צש: ה-ילד] [צפ: העלה [צי: ל-יוטיוב] [צי:[י:ב-] [צש:הדרך לירושלים] ]
- בדרך לירושלים הוא צירוף יחס (מילית היחס ב- ואחריה מצורף צירוף שם: ה-דרך ל-ירושלים) שבעצמו מחובר מצירוף שם מיודע ה-דרך, וצירוף יחס ל-ירושלים.
- עתה ניתן לשים לב: צירוף היחס [ב-(ה)דרך לירושלים] בדיוק כמו צירוף היחס [ל-יוטיוב] הוא אחד משני המשלימם לצירוף הפועל "העלה..."
- בדרך לירושלים הילד העלה ליוטיוב את המראה הנפלא. זה המראה שהמורה ראה.
- ב. במשמעות מקומו של המראה הנפלא, וייתכן שהילד העלהו ליוטיוב מאוחר יותר ובזמן שלישי המורה צפה בזה:
- משפט: [צש: ה-מורה] [צפ: ראה [צש: (את) המראה [צת: הנפלא] [פסוקית תיאור: שהילד העלה ליוטיוב] [צת: בדרך לירושלים] ]
- כאן שלושה תיאורים משלימים את צירוף השם: מראה, הידוע לנו (ולכן מיודע), שהיה נפלא, שמקומו בדרך לירושלים, ושהילד העלה ליוטיוב.
- ג. במשמעות מקום המורה הרואה:
- משפט: [צש: ה-מורה] [צפ: ראה]. את מה ראה ואיך ראה, על זאת באים המשלימים לצירוף הפועלי ראה, האחד עם התיאור מה ראה והשני תיאור מתי ראה:
- [צפ: ראה [צש: (המושא הישיר):(את) המראה הנפלא שהילד העלה ליוטיוב] [צת:בדרך לירושלים] ] .
- גם כאן צירוף השם של המושא הישיר בנוי מכמה רבדים: [צש:ה-מראה] ושני תיאורי המראה: [צת:ה-נפלא] [פסוקית: ש- [משפט:[ה-ילד העלה ל-יוטיוב] ]
- והמשפט מנותח: [צש: ה-ילד] [צפ:העלה [צי:ל-יוטיוב] ]
- הדרך לירושלים נותרת אם כן לצד המראה המתואר כמשלים לראיית המורה. המורה, ראה בדרך לירושלים את המראה המתואר (הנפלא שהילד העלה ליוטיוב).
חומסקי ואחרים בעקבותיו טענו שניתן בדרכים שונות לנבא כיצד מעדיפים דוברי השפה לנתח את המשפט ובאיזה מהחלופות יבחרו קודם במקרה של רב משמעות מסוג זה. בין היתר שימש ניתוח לשוני תחבירי בעל מדרג מסוג הניתוח לעיל, בפיתוח של חומסקי על פי רעיונה של הבלשנית יעל ריינהרט על "קשרי אחות וצאצאיה" קשר שכּוּנה פיקוד רכיב או פיקוד c[1] (באנגלית: c-command)[2] לגבי פירושים למילים מפנות כמו לו בכינויי שייכות, אותו בכינויי רמז, והוא בכינויי גוף, שיכולים להפניות בהמשך המשפט רק לצירוף לשוני שעל שרשרת מדרג זה של "אחיות וצאצאיה" ולא על ענפי צירוף שמחוץ לשרשרת זו.[3]
- תחביר
- בלשנות משווה
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
