פתח גנובה

פַּתַּח גנוּבה (מכונה גם: פתח גנוּב) הוא סימן הניקוד פַּתָּח, המסמן את תנועת העזר הבאה לפני העיצורים הגרוניים בניקוד טברני.

השימוש בפתח גנובה

פתח הגנובה חוצץ בין סימן הניקוד המסמן תנועה גבוהה (כלומר, שורוק, חולם, חיריק או צירי, אך לא קמץ או פתח), ובין אות גרונית סופית: חי"ת, עי"ן וה"א מופּקת.

פתח הגנובה מסמן את תנועת העזר, המכונה "התנועה הגנובה".

תפקידה המקורי של התנועה הגנובה, הנהגית כתנועת /a/, היה לסייע בהגיית עיצור סדקי או לועי הבא בסוף מילה. כדי למנוע מעבר מתנועה גבוהה לעיצור הגרוני הנהגה במנח נמוך, נכנסה תנועת עזר נמוכה חוצצת.

באופן מסורתי, התנועה הגנובה אינה נחשבת כגרעין הברה עצמאית, אלא כחלק מגרעין ההברה המקורית. לדוגמה, במילה מָלוּחַ שתי הברות:
מָ-לוּחַ /ma-luaħ/.

בחלק מהקהילות שקוראות בהברה (הגייה) ספרדית, כאשר חולם או צירי מופיע לפני פתח גנובה, מוסיפים אחריו חצי תנועה /w/ או /j/, בהתאמה:
לִשְׂמֹחַ /lisˈmowaħ/
שָׂמֵחַ /saˈmejaħ/ (שמייח).

סימון

במקור פתח גנובה סומן בין שתי האותיות האחרונות, וכך הוא מנוקד בכתבי היד הקדומים. בגלל אילוצי דפוס נהגו לסמנו מתחת לאות האחרונה, אם כי בגופנים מסוימים חזרו לסמנו בין האותיות כמו במקור. עם זאת, ברוב הגופנים מקובל לסמנו תחת האות האחרונה, כשהוא ממורכז מתחת לאות, כמו שאר סימני הניקוד^[1].

דוגמאות

גׇּבִיעַ שָׁטִיחַ לְהַגְבִּיהַּ

שׁוֹמֵעַ שׁוֹלֵחַ תָּמֵהַּ

לִשְׁקׂעַ לִשְׂמׂחַ לִגְבּׂהַּ

פָּרוּעַ רוּחַ, תַּפּוּחַ תָּמוּהַּ

הערות שוליים

1. עיקרי תורת הניקוד, באתר האקדמיה ללשון