פרשת בלומברג-פריטש

פרשת בלומברג-פריטש הייתה אירוע בהיסטוריה של גרמניה הנאצית שסימן את השתלטותו האישית של אדולף היטלר על הצבא הגרמני, הוורמאכט, שעד אז היה גוף עצמאי ובעל השפעה פוליטית והתיימר למדיניות עצמאית ממדיניותה של המפלגה הנאצית. הפרשה נקראת על שמם של מפקדי הוורמאכט, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, אשר פוטרו על ידי היטלר, בשנים 1937 ו-1938, לאחר שהתגלו פרשיות מין מביכות הקשורות בהם. בכל הנוגע לפריטש לא הייתה הפרשה הקשורה בו אלא זיוף גס שנוצר על ידי היינריך הימלר וריינהרד היידריך. אירוע זה מסמל את הכפפת הוורמאכט לרצונו של היטלר, אך גם את תחילת הנתק בין היטלר ובין כת הקצינים המקצועיים שהיוו את הבסיס לפיקוד העליון של הוורמאכט, נתק שהגיע לשיאו בקשר העשרים ביולי, בו ניסו קצינים בכירים להתנקש בחייו של היטלר ולתפוס את השלטון.

ערך מחפש מקורות

משמאל לימין: רונדשטט פריטש וורנר פון בלומברג בשנת 1934

רקע היסטורי לפרשה

עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון, ב-30 בינואר 1933, היו אנשי הרייכסווהר, הוא שמו של צבא גרמניה קודם לייסוד הוורמאכט, חלוקים בדעותיהם. לכאורה, היה עליהם לתמוך בשלטון החדש, שהבטיח את הסרת מגבלות הסכם ורסאי שהגביל את הצבא לכדי צבא מצומצם של 100,000 איש, ולהחזיר את הטריטוריות והעוצמה שאבדו בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אך המפלגה הנאצית כללה מיליציה פוליטית שכונתה אס אה, בראשותו של ארנסט רהם, שהתיימרה להתחרות ברייכסווהר, ולהטמיע את 100,000 אנשי הצבא המקצוענים, במיליציה נאצית אידאולוגית עממית, בעלת נטיות מהפכניות. לקראת פטירתו של נשיא הרייך הזקן, הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג נוצר הכורח לפעול. היטלר הבין כי אם ברצונו לקבל את סמכויותיו של הינדנבורג, ולשלוט במדינה ללא מצרים, עליו לבחור בין אחד מהגופים המתחרים על העוצמה במדינה. היטלר בחר לצדד ברייכסווהר, ובאירוע המכונה "ליל הסכינים הארוכות", בסוף יוני 1934, חיסל פיזית את מנהיגות האס אה, ונטל מהארגון את עוצמתו. הרייכסווהר, בראשות שר ההגנה, ורנר פון בלומברג, עמד מן הצד, כאשר היטלר ביצע חיסול פוליטי נרחב, שכלל רצח גלוי של מאות פעילי SA בכירים.

בהמשך לאירועים אלו חייב בלומברג את כל חיילי הצבא להישבע אמונים להיטלר, והועלה לדרגת פילדמרשל. בשנת 1935, כאשר הפך משרד ההגנה למשרד המלחמה, נתמנה בלומברג לשר המלחמה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים, מינוי שהיה לצנינים בעיני מתחריו ובפרט בעיני הימלר וגרינג.

חילוקי הדעות בין היטלר לאנשי צבאו נמשכו גם לאחר אירועים אלו, והתחרות על הסמכויות במדינה הנאצית בין הגופים השונים לא פסקה. כדוגמה ניתן לתת את הקמת משרד התעופה ב-27 באפריל 1933, בראשות הטייס לשעבר הרמן גרינג. משרד התעופה הוציא את נושא התעופה הצבאית מידיהם של קציני הצבא. דבר נוסף שהכעיס את מפקדי הצבא היה שלמשרד התעופה צורפו מנהלי חברות תעופה לשעבר שהיו נאצים ובהם ארנסט אודט, קצין לשעבר באס אה שניצל על ידי גרינג ובשנת 1936 מונה למפקח הכללי על הטכנולוגיה בכל גרמניה.

ככל שהתקדם מהלך האירועים, ותוכניותיו של היטלר נשענו יותר ויותר על השימוש בכוח צבאי, כך רצה היטלר להשתלט עוד ועוד על הוורמאכט. כאשר פרש היטלר את תוכניותיו למלחמה עולמית, באירוע המכונה "ועידת הוסבאך", ב-5 בנובמבר 1937, גילה כי הקצינים הבכירים שנכחו בוועידה, ובהם בלומברג ופריטש, מתנגדים לתוכניותיו.

הדחתו של בלומברג

בספטמבר 1937 פגש בלומברג בברלין אישה צעירה (בת 26) בשם ארנה גרון והתאהב בה. באותה עת היה בלומברג אלמן בן 60 ואב לחמישה ילדים בוגרים. הוא החליט להתחתן איתה וביקש את עצתם של גרינג והיטלר, שנתנו לו את ברכתם ואף שימשו עדים בטקס החתונה הצנוע שנערך במשרד המלחמה. זמן קצר לאחר מכן החלו להופיע שמועות על עברה המפוקפק של הכלה; הסתבר שהיה לה תיק במשטרת ברלין, היא הייתה ידועה כיצאנית ואף הצטלמה בצילומים פורנוגרפיים.

מפקד משטרת ברלין, הגראף וולף-היינריך פון הלדורף, העביר את התיק לגרינג והלה העבירו להיטלר בחפץ לב. היטלר היה המום וחשש שיוודע שפילדמרשל גרמני התחתן עם זונה. הוא ביקש מבלומברג להתגרש, וכאשר סירב פיטר אותו מתפקידו.

הדחתו של פריטש

לאחר פרישתו של בלומברג, היה פריטש המינוי הטבעי לתפקיד שהתפנה. פריטש מונה לתפקיד, אך שבועות ספורים לאחר מינויו של פריטש זומן זה ללשכתו של היטלר, ושם הציג לו הימלר זונה ממין זכר בשם היינץ שמידט, אשר טען כי סחט את פריטש על רקע הומוסקסואלי מזה שנים, לאחר שתפס אותו מקיים יחסי מין עם אדם המכונה "ג'ו הבווארי" בסמטה מאחורי תחנת רכבת בברלין. ההומוסקסואליות הייתה אסורה על פי דין בגרמניה הנאצית, וסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, שהטיל עונשים כבדים על גילויי הומוסקסואליות, ולו הקלים ביותר, נאכף בחומרה. על אף שפריטש דחה האשמות אלו (שכפי הנראה נוצרו בבית היוצר של הימלר), פוטר מיד מתפקידו, והיטלר הכריז על עצמו כ"מפקד העליון של הכוחות המזוינים", תפקיד בו נשא עד מותו. את תפקידו של פריטש כמפקד ה-OKH, צבא היבשה הגרמני, מילא גנרל פלדמרשל ולטר פון בראוכיטש, שהיה עושה דברו של היטלר, במידה רבה ללא שיקול דעת עצמאי, עד לפיטוריו בשנת 1941, לאחריהם נטל היטלר אף תפקיד זה לעצמו.

תוצאות הפרשה

מבחינת גיבורי הפרשה, בלומברג ופריטש, הייתה הפרשה קץ הקריירה הצבאית שלהם. בלומברג לא זומן עוד לשירות צבאי גם לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, וחי עם אשתו בכפר קטן בבוואריה. לאחר סוף מלחמת העולם נתפס בידי בעלות הברית, ומת בעודו במעצר. פריטש התנדב לשירות בגדוד ארטילריה עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ונהרג במהלך הקרב על ורשה. הוא זכה להלווייה ממלכתית בברלין.

"פרשת בלומברג-פריטש" הובילה להשתלטותו של היטלר על הצבא, ולהפיכת הצבא לעושה דברו של היטלר, ללא כל שיקול דעת עצמאי וללא השפעה פוליטית. לולא השתלטות זו ספק אם היה היטלר יכול לנקוט בצעדים המדיניים והצבאיים הקיצוניים שנקט בשנים שלאחר מכן, לרוב אל מול דעה מקצועית נוגדת של מפקדי הצבא. פרשה זו גם פקחה את עיניהם של רבים מכת הקצינים שפיקדה על הוורמאכט לאופיים של אנשי המפלגה הנאצית ולכך שהם חסרי מעצורים ולא יהססו לנקוט כל צעד שיקדם את מטרותיהם. יש האומרים כי כבר בעת הדחתו של פריטש החלו המגעים בינו ובין הגנרל לודוויג בק על הפלתו של היטלר והחלפתו במשטר צבאי. מכל מקום, היה זה מאורע מעצב בתודעת מפקדי הוורמאכט, וקו ישיר מוביל בינו ובין קשר העשרים ביולי, שיתרחש כשש שנים לאחר מכן.

קיימת מחלוקת אם אכן המשבר היה פרי יוזמתו של היטלר, שרקח אותו כחלק מתוכנית להכפיף את הצבא הגרמני למרותו האישית, או שהשינויים במבנה הצבא נועדו למנוע פריצת שערורייה ציבורית ואיבוד יוקרה על ידי היטלר.