Loading AI tools
סרט משנת 1998 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיכו (באנגלית: Psycho) הוא מותחן וסרט אימה אמריקאי שבוים והופק על ידי גאס ואן סנט עבור אולפני יוניברסל בשנת 1998. הסרט הוא רימייק לסרטו של אלפרד היצ'קוק באותו השם, מתבסס על רומן מאת רוברט בלוך באותו השם, ומעתיק במדויק את תנועות המצלמה והעריכה. בפסקול הסרט נכללת המוזיקה של ברנרד הרמן, בהקלטות מחודשות בעיבודו וניצוחו של דני אלפמן. הסרט נכשל מסחרית וביקורתית ונחשב לגרוע מן המקור. בתפקידים הראשיים משחקים וינס ווהן, אן הייש וג'וליאן מור. בקולה של נורמה בייטס דיברה השחקנית רוז מארי, שלא הוזכרה בקרדיטים.
 | |
| מבוסס על |
פסיכו  |
|---|---|
| בימוי |
גאס ואן סנט |
| הופק בידי |
גאס ואן סנט בריאן גרייזר |
| תסריט | ג'וזף סטפנו |
| שחקנים ראשיים |
וינס ווהן ג'וליאן מור אן הייש |
| מוזיקה |
ברנרד הרמן |
| צילום |
כריסטופר דויל |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Imagine Entertainment |
| חברה מפיצה | אולפני יוניברסל |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 4 בדצמבר 1998 |
| משך הקרנה | 104 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט להט"בי, סרט סלאשר, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט בלשי, סרט מתח, מותחן |
| תקציב | 20-60 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 psycho98 |
| פרסים | פטל הזהב |
| סרט קודם |
פסיכו 4: ההתחלה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט זכה בשני פרסי פטל הזהב: הבימוי הגרוע ביותר לגאס ואן סנט, והרימייק הגרוע ביותר לסרט כולו. אן הייש הייתה מועמדת לשחקנית הגרועה ביותר. הרווחים הניבו הפסדים רבים למפיקים, והביקורת הגדירו את הסרט כחסר טעם.
בפיניקס שבאריזונה מריון קריין ואהובה סם לומיס רוצים להינשא, אך לא יכולים מכיוון שסם שקוע בחובות, וחייב לשלם דמי מזונות גבוהים לאשתו לשעבר. יום אחד, מריון מתנדבת להפקיד סכום כסף נכבד של לקוח עשיר בבנק, אך בוחרת לברוח עם הכסף לקליפורניה, שם סם גר. במהלך נסיעתה לסם מריון מתעייפת, חונה בצידי הכביש וישנה בתוך המכונית. למחרת היא מתעוררת על ידי שוטר דרכים, שמזהיר אותה שמסוכן לישון בתוך המכונית, ומציע לה שבעתיד תמצא מלון. לאחר דבריו, מריון ממשיכה בנסיעתה, אך מבחינה שהשוטר עוקב אחריה. מתוך חשש שהוא זיהה את מספר המכונית שלה, היא מחליפה את מכוניתה.
בעודה ממשיכה לקליפורניה בגשם שוטף, מריון מתחילה להתעייף ומחליטה למצוא מקום לישון בו. היא סוטה מהכביש הראשי מבלי להבחין בכך, ומגיעה למלון דרכים נטוש בשם אכסניית "בייטס", שם היא פוגשת את מנהל המלון, נורמן בייטס, חובב פחלוץ בעלי חיים, שמטפל באמו החולה. מריון מחליטה להעביר את הלילה במלון הדרכים בשל הגשם, ונרשמת בשם בדוי. לאחר שנרשמה, נורמן מציע לה לאכול איתו בחדרו, אך לאחר שהיא שומעת מחדרה ויכוח שפורץ בין נורמן לבין אמו, הם אוכלים במקום זה במשרדו. במהלך הארוחה הם מפתחים ביניהם שיחה עדינה, שבמהלכה נורמן נעשה עצבני לאחר שמריון מציעה לו לשים את אמו במוסד. לאחר שנורמן נרגע, הוא מספר לה שהיה שמח לעזוב, אך אינו יכול לנטוש את אמו. מתברר שמחלתה של אמו של נורמן היא נפשית, ובזמן שמריון מתקלחת, היא מגיעה לחדרה, ודוקרת אותה למוות. לאחר המעשה, נורמן מגיע לחדרה ומוצא את גופתה. הוא מזועזע, אך מיד מנקה את הדם בטבעיות, מכניס את גופתה של מריון לתא המטען, ומטביע את המכונית בביצה כדי להעלים ראיות.
ביום למחרת, סם וליילה, אחותה של מריון, שוכרים בלש פרטי בשם מילטון ארבוגסט שימצא את מריון. ארבוגסט מאתר את מלון הדרכים שבו מריון התגוררה, ונכנס לביתו של נורמן כדי לחפש רמזים, אך גם הוא נרצח על ידי אמו של נורמן. ליילה וסם נעשים מודאגים מאי חזרתו של ארבוגסט, ומחליטים לנסוע בעקבותיו למלון, כשהם מתחזים לזוג נשוי. ליילה פורצת לביתו של נורמן, בעוד סם מחפש רמזים בחדרה של מריון. כאשר ליילה רואה שנורמן מתקרב לבית, היא מתחבאת במרתף. שם, ליילה מגלה את אמו של נורמן יושבת בגבה אליה. היא מסובבת אותה ומגלה לזוועתה כי זוהי גופה. באותו רגע מתגלה הרוצח האמיתי, נורמן בייטס עצמו לבוש בבגדי נשים וחבוש בפאה. כאשר נורמן מתכוון לרצוח את ליילה, סם מגיע, ומצליח להשתלט על נורמן מספיק זמן עד שהמשטרה מגיעה.
בסוף הסרט, מסביר פסיכיאטר לליילה וסם כי אמו של בייטס מתה, וכי נורמן סובל מפיצול אישיות (האישיות השנייה היא של "האם"). לאחר שהוא מסביר את דבריו, הצופים שומעים את מחשבותיו של נורמן והאישיות של "אמו" משתלטת עליו לחלוטין. בסצנה האחרונה של הסרט, מראים את מכוניתה של מריון נגררת מהביצה.
וון ומור כיכבו ביחד ב"פארק היורה: העולם האבוד" ב־1997.
במהדורת ה-DVD של הסרט הוצגו גם מהשינויים שערך ואן סנט בסרט: עלילת הסרט מתרחשת במוצהר ב־1990. בהתאם לכך נלקחו בחשבון כל ההתפתחויות הטכנולוגית מאז עשיית הסרט המקורי, הדיאלוגים קוצרו וקצב הבימוי הואץ, ועיצובם הוויזואלי של מקרי הרצח לא הותיר מקום לדמיון, על מנת להתאים את הסרט לקהל המודרני. סכום הכסף שגנבה מריון לפי התסריט הוא גדול יותר מבסרט המקורי, בהתאם לשינויים הכלכליים שחלו מאז הפקת הסרט המקורי. מהתסריט הוסרו התייחסויות לסלנג אנכרוניסטי.
לדברי ואן סנט, בעיניו הדמות היחידה בסרט היא נורמן בייטס. שאר הדמויות עוצבו על ידו כחסרות אופי ממשי, וכאמצעים לקידום העלילה, העוסקת בבייטס. דמותו של בייטס רוככה, והוצגה כ"פריק" אקסצנטרי, ולא כחולה נפש בעל מוח מעוות. ואן סנט פירש את משחקם של השחקנים כך: אן הייש הייתה נאמנה למשחקה של ג'נט לי וניסתה לחקותו, בעוד וון ומור העניקו לתסריט פירוש מקורי. התסריטאי ג'וזף סטפנו, שנכח כמה ימים באתר הצילומים, חלק על דרך הבימוי של ואן סנט, וביקש לערוך התאמות קיצוניות יותר לזמן החדש, כמו הופעתם של טלפונים ניידים בסרט, אולם ואן סנט דחה את הצעותיו של סטפנו. כמו כן ביקר סטפנו את משחקה של אן הייש. הוא טען שמשחקה של ג'נט לי ריגש אותו עד דמעות, ואילו משחקה של אן הייש היה רפה ועילג.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
