פסטורליה או פסטורלה ( בלטינית: pastoralis, באנגלית: Pastoral) הוא אורח-חיים של רועים, ובהשאלה סוגה, סגנון או יצירה באמנות או בספרות אשר מתארים אורח-חיים כפרי, בייחוד באופן אידילי, רומנטי ונוסטלגי, המדגיש שלווה, תום וקרבה אל הטבע.
המונח פסטורליה מקורו במילה הלטינית לרועה: Pastor. במחקר מודרני, פסטורליזם (אנגלית: Pastoralism) הוא גידול ורעיית בהמות מבויתות, ובהקשר זה משמעות המונח "פסטורלי" הוא "של רועים". אך בשימוש מודרני יומיומי כשם תואר, "פסטורלי" בדרך-כלל משמעותו "שליו", ותכופות מתאר מקומות ונופים ציוריים המרוחקים מן הערים הגדולות.
בלטינית, שירים פסטורלים נקראים אקלוגות (eclogues), על שם קובץ שירה של המשורר הרומיורגיליוס. פסטורליה נקראת גם ביווניתבוקוליקון (βουκολικόν) ובצורה האנגלית בוקוליק, מונח שנגזר מן המילה היוונית העתיקה לרועה בקר.
התאורטיקן ומבקר הספרות הבריטי טרי גיפורד הציע שלוש דרכים שונות להגדרת פסטורליה ספרותית. ההגדרה הראשונה מנקודת המבט של היסטוריה של הספרות, בה יצירות העוסקות באורח חיים כפרי ובמיוחד של רועים. ההגדרה השנייה מוסיפה תנאי נוסף: הפסטורליה מדגישה, באופן נרמז או מפורש, את הניגוד בין חיי הכפר לחיים העירוניים. בהגדרה השלישית, חיי הכפר מתוארים באופן שלילי[1].
התנ"ך מתאר את האבות, את משה, את דוד בנערותו ואת הנאהבים בשיר השירים כרועים. הוא אף מדמה את אלוהים לרועה מאמיניו, לעיתים על רקע אידילי: ”ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי”(תהילים כ"ג).
האקלוגות(Eclogues), קובץ שירים פסטורלים של המשורר הרומי ורגיליוס במאה הראשונה לפנה"ס. כתובים במשקל הקסמטר דקטילי, הם הושפעו מן המיתולוגיה היוונית, וסייעו להפיץ את מושג ארקאדיה הפסטורלית בתרבות המערב.
אסכולת נהר הדסון: קבוצת ציירי נוף מן מאה ה-19 בארצות הברית, שביקשו ליצור קשר ייחודי בתמונותיהם אל רוחה של יבשת אמריקה, בה הטבע ובני אדם שוכנים יחד בהרמוניה.