Loading AI tools
אמן איטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ובאני בטיסטה (ג'מבטיסטה) פיראנזי (באיטלקית: Giovanni Battista (Giambattista) Piranesi, נודע בפשטות כ"פיראנזי"; 4 באוקטובר 1720, ונציה,[2] הרפובליקה של ונציה – 9 בנובמבר 1778, רומא, מדינת האפיפיור) היה אדריכל, ארכאולוג, צייר ואמן הדפס, שנודע בתצריבים של אתרי רומא וסביבתה וכן בציורים האפלים של "בתי הכלא הדמיוניים" (Carceri d'invenzione). נחשב לאחד התאורטיקנים האדריכליים הבולטים בעידן הנאורות.
 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1720 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 1778 (בגיל 58) רומא, מדינת האפיפיור |
| מקום קבורה |
רומא |
| תקופת הפעילות |
1740–1778 (כ־38 שנים) |
| זרם באמנות |
נאו-קלאסיציזם |
| הושפע על ידי |
Giuseppe Vasi |
| פרסים והוקרה | חבר באגודת העתיקות הלונדונית (אנ'), 1757; חבר כבוד באקדמיה של סן לוקא, 1761; אביר מסדר הדורבן המוזהב (אנ'), 1766[1] |
  | |
פיראנזי נולד בוונציה למשפחת בנאים ואדריכלים. ב-1740, והוא בן 20, עבר לרומא כשרטט בשירות השגריר של ונציה לחצר האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר. בד בבד השתלם אצל רבי-אומנים במלאכת ההדפס. הוא הרבה לתייר באתרי עתיקות, בהם הרקולנאום, שחשיפתה הרשמית החלה שנים ספורות קודם לכן.[3] ב-1745 השתקע ברומא וייסד בה את הסטודיו שלו.
הציורים שלו, שעובדו לתצריבים, הוקדשו למבנים אדריכליים, הן בני זמנו והן ארכאולוגיים, רובם ככולם ברומא ובסביבותיה. פיראנזי נודע בטכניקת תצריב מקורית שבאמצעותה השיג מרקמים עשירים וניגודים עזים של אור וצל על ידי צריבות מורכבות, חוזרות ונשנות, של לוחות הנחושת. הוא הוערך בשל הדיוק בתיאור הפרטים ובשל הרושם הדרמטי של התיאורים וקנה לו שֵׁם בקהלי "הטיול הגדול". במשך חייו יָצר כ-2,000 לוחות. בין היתר חבר לג'אמבטיסטה נולי בהפקת מפות העיר רומא שפורסמו ב-1748.
הנודעות בעבודותיו הן אלה בסדרת "עתיקות רומאיות" (Antichita Romanae) מ-1756, "מראות רומא" (Vedute di Roma) שיצר החל מ-1748 ועד מותו וסדרת הציורים של המקדשים היווניים בפסטום מ-1777–1778. סדרת "בתי הכלא הדמיוניים" (Carceri d'invenzione), שבה החל ב-1745, נחשבת למשובחת בעבודותיו המוקדמות. את הדימויים המבעיתים פיתח מהחורבות של רומא העתיקה שברישומיהן התמחה.[4] איורי "בתי הכלא" של פיראנזי, שהוגדרו כ"בעלי אופי חמקמק ורב-משמעי", זכו לפרשנויות רבות ושונות והיוו מקור השראה ליוצרים, לא מעט בהקשרים של חזונות דיסטוטפיים.
תחומי העניין של פיראנזי היו מגוונים, והוא לא משך ידו מדיון וכתיבה על אדריכלות. בחיבורו "על התפארת ועל האדריכלות של הרומאים" (Della Magnificenza ed Architettura de’ Romani) מ-1761 דן בהבטים שונים של הבנייה הרומית, שלדעתו עלתה על זו היוונית. הוא ייחס את מקורותיה לאטרוסקים שבנייתם אופיינה בקירות ובקשתות, שלא כמבנים היווניים המאופיינים בשילוב של עמודים וקירות. פיראנזי העלה על נס את ערך ה"תפארת", או ה"גְדוּלָה" (אנ'), שלהשקפתו היה מרכזי בתרבות הרומית ומשותף לכל אזרחי רומא.
מעטות מתוכניותיו האדריכליות של פיראנזי יצאו לפועל. הידועה בהן היא כנסיית סנטה מריה דל פריוראטו (אנ') (1764–1766) במתחם המסדר הריבוני הצבאי של מלטה על גבעת אוונטינו, ובמותו נקבר בה.
פיראנזי עסק גם בסחר עתיקות לצד הצייר והארכאולוג גאווין המילטון, בהן פסלים וכלים מהחפירות שערכו באתר וילה אדריאנה. ב-1778–1780 הפיק קטלוגים לשיווק פריטים פרי עיצובו: "כדים, פמוטים, קיפי, סרקופגים, חצובות, מנורות וקישוטים עתיקים מעוצבים ומצוירים בידי ג'ובאני בטיסטה פיראנזי".[5]
ילדיו, האדריכל פרנצ'סקו (אנ'), לאורה (אנ') ופייטרו, הלכו בדרכו ופעלו לצידו כאומני הדפס, והם שהשלימו ופרסמו עבודות שלו אחרי מותו.
העניין בפיראנזי לא פחת במהלך הזמנים. אמנים והוגי דעות בדורות הבאים התייחסו אליו ביצירותיהם. עבודותיו הגרפיות של פיראנזי זכו לראשונה למחקר שיטתי עם פרסום קטלוגים של יצירותיו, בהם זה של היסטוריון האמנות אנרי פוקיון (אנ') מ-1918,[6] וכן של אוצֵר ההדפסים במוזיאון הבריטי ארתור הינד (אנ') ב-1922.[7]
ההיסטוריון אדוארד גיבון בחר בציוריו של פיראנזי לאיור ספריו על שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית, שנכתבו בשנים 1765–1788. הרופא והאנטיקוואר ביאנקוני (אנ'), שהיה מקורב להיסטוריון האמנות הקלאסית וינקלמן, כינה בהספדו את פיראנזי "רמברנדט של החורבות".
רושם איורי "בתי הכלא של הדמיון" ניכר אצל יוצרים בולטים. ויקטור הוגו התפייט בפואמה Les Mages[8] מ-1856: ”בִּשְׁחוֹר מֹחוֹ שֶׁל פִּירַאנֶזי הַצַּיָּר / כְּמוֹ בְּפִי כִּבְשָׁן אוֹ בּוֹר נִפְעָר / מִתּוֹךְ עִסָּה שֶׁל קֶשֶׁת-שַׁעַר וּשְׁמֵי-אֵל, / גֶּרֶם מַעֲלוֹת, מִגְדָּל, עַמּוּד-כּוֹתֶרֶת; / גְּדֵלָה, עוֹלָה, תּוֹפְחָה, אֶל עַל חוֹתֶרֶת / הָעִיר שֶׁאֵין מָשְׁלָהּ, בָּבֶל!”[9]
ויליאם טרנר צייר את "הכלא האפל" שלו בתחילת לימודיו באקדמיה המלכותית לאמנויות בעקבות תצריב Carcere Oscura של פיראנזי. אלדוס הקסלי כתב מסה על "בתי כלא", כהקדמה לאסופת הדפסים של פיראנזי שראתה אור ב-1949 באנגליה במהדורה מוגבלת.[10] האמן מאוריץ קורנליס אֶשֶׁר העריץ את פיראנזי ותדפיסים של יצירותיו עיטרו את קירות הסטודיו שלו. השפעתו של פיראנזי בולטת ביצירותיו המציגות עולמות בלתי אפשריים, מורכבים מבניינים ומסולמות שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות, כגון "יחסיות" מ-1953.[11] מרגריט יורסנאר פרסמה ב-1962 חיבור בשם "מוחו האפל של פיראנזי" (Le cerveau noir de Piranèse) על יצירותיו בסדרת "בתי הכלא". מבוכי המדרגות של הספרייה התופתית בסרט שם הוורד מ-1984 בבימוי ז'אן-ז'אק אנו עוצבו בהשראת איורי "בתי הכלא" של פיראנזי. גיבור הרומן מ-2020, "Piranesi", של הסופרת הבריטית סוזנה קלארק, מתקיים, ואולי כלוא, בבית לבירינתי להחריד.[12]
.svg){kind=logo}
ג'ובאני בטיסטה פיראנזי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ובאני בטיסטה פיראנזי, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
