פיאנה פול

פיאנה פוֹל (באירית: Fianna Fáil) היא מפלגה הפעילה באירלנד. פירוש שמה בשפה הגאלית - "חיילי הגורל". המפלגה מכונה אף "המפלגה הרפובליקנית האירית". זו המפלגה הגדולה ביותר באירלנד. במהלך המאה ה-20 הפכה המפלגה ממפלגה רדיקלית, בעלת נטייה שמאלית, למפלגת "הממסד" השולטת בפוליטיקה האירית.

פיאנה פול
Fianna Fáil

מדינה	אירלנד
מייסד	איימון דה ואלירה
מנהיגים	מיהאל מרטין
תקופת הפעילות	1926–הווה (כ־98 שנים)
אידאולוגיות	שמרנות, פופוליזם
מטה	דבלין, אירלנד
מיקום במפה הפוליטית	מרכז-ימין
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל הליברלי
www.fiannafail.ie

ייסוד המפלגה

פיאנה פול נוסדה ב-23 במרץ 1926 ואימצה את שמה ב-2 באפריל בשנה זו, השם לקוח מהשורה הראשונה בפזמון של המנון אירלנד. היא נוסדה על ידי איימון דה ואלירה, אשר שימש בעבר כנשיא הדאל אירן הוא בית המחוקקים האירי העצמאי, בתקופה שקדמה להקמת מדינת אירלנד החופשית. דה ואלירה פרש מתפקידיו עקב אי הסכמתו לחוזה האנגלו-אירי אשר הקים את מדינת אירלנד החופשית וחילק את האי לצפון ודרום. הוא הנהיג את מפלגת שין פיין במאבק בתומכי ההסכם, אשר הידרדר למלחמת אזרחים בשנים 1922–1923. בשנת 1923 הורה דה ואלירה לאנשיו להניח את נשקם, ובכך שם קץ למלחמה. הוא פרש מהנהגת שין פיין בשנת 1926, במחאה על הקו הקיצוני שהובילה המפלגה, אשר סירבה להכיר במדינת אירלנד החופשית, שהייתה אז דומיניון בריטי, ודרשה רפובליקה על מלוא שטח האי. גם המפלגה החדשה שהקים דה ואלירה, פיאנה פול, התנגדה לחוזה האנגלו־אירי, אך אימצה גישה פרגמטית לפיה יש לשאוף להקמת רפובליקה על הבסיס החוקי הקיים, במקום להרוס את כל מה שהוקם בין השנים 1922 - 1926.

בתחילה סירבו אנשי המפלגה החדשה להצטרף לדאיל של המדינה החופשית במחאה על נוסח שבועת הנאמנות למלך האנגלי שכל חברי הדאיל חויבו להישבע. השבועה, אשר הייתה כלולה בנוסח החוזה האנגלו־אירי משנת 1921 נוסחה על ידי מייקל קולינס, באופן שניתן לפרשה כשבועת נאמנות למלך במסגרת תפקידיו הנוגעים לאירלנד בלבד, אך מייקל קולינס נרצח במלחמת האזרחים, ולא ניתן היה להסביר את כוונתו באופן משכנע. בתחילה הביאה המפלגה את העניין לבית המשפט, אך לאחר רציחתו של שר המשפטים מטעם מפלגת השלטון קום-אן נה גאיל (Cumann na nGaedhael), קווין או'היגינס, על רקע הסכסוך בנוגע לשבועה, החליטה הממשלה להגיש הצעת חוק שתחייב את כל המתמודדים בבחירות להתחייב מראש כי יישבעו את השבועה למלך אם ייבחרו, ואם יסרבו להתחייב, תיפסל מועמדותם. צעד זה הביא את דה ואלירה להכריז כי השבועה היא "נוסחה ריקה" ולהורות לחברי המפלגה להתחייב ולקחת על עצמם את השבועה.

מנהיגה הראשון של המפלגה היה אמון דה ואלירה, ולאחריו הנהיגו אותה שון למאס, שון ט. אוקילה, פ.ג. ראטלדג' ואחרים. בתחילת פעילותה פנתה המפלגה למעמד הפועלים, ולמתנגדים להסכם האנגלו־אירי.

השפעת המפלגה על הפוליטיקה האירית

המפלגה נמצאה בשלטון במשך 55 שנים מתוך 78 שנות קיומה. רוב ראשי הממשלה של אירלנד באו משורות המפלגה.

עם החשובים ביניהם נמנים דה ואלירה, האב המייסד של המפלגה, והדמות המכרעת בתולדות אירלנד בתקופת עיצובה למדינה. שון למאס, סגנו ויורשו של דה ואלירה, והאיש אשר יצר את השגשוג הכלכלי באירלנד בשורה של תוכניות כלכליות ורפורמות בשנות השישים, ג'ק לינץ', מנהיג המפלגה ומנהיגה של אירלנד בזמנים קשים ביותר בשנות השבעים, ואחד האחראים לכך ש"הצרות" בצפון אירלנד, לא תהפוכנה למלחמה כוללת בין הצפון והדרום. וצ'ארלס הוהי השנוי במחלוקת אשר הנהיג רפורמות כלכליות שהחיו את כלכלת המדינה, אך גם זכור בשל פרשה בה הורשע בלקיחת שוחד.

מתוך שמונת נשיאי אירלנד, רק שניים מהם לא היו אנשי המפלגה. דאגלס הייד, הנשיא הראשון, מונה אמנם על ידי דה ואלירה, אך היה במקור איש "פינה גייל", ואילו מרי רובינסון הייתה מועמדת הלייבור, המפלגה השלישית בגודלה באירלנד, אך המועמד שרץ מולה, איש פיאנה פול, הסתבך בשערורייה באמצע המרוץ.

מצע המפלגה

על פי מצע המפלגה שומרת המפלגה על האתוס הדמוקרטי רפובליקני, ומטרתה להבטיח שלום והסכמה על איחוד אירלנד ועמה, לפתח חיים לאומיים עצמאיים בהתאם למסורות השונות והאידיאלים של העם האירי כחלק מתרבות אירופית נרחבת יותר, להחזיר ולקדם את השפה האירית כשפה החיה של העם.

המפלגה תומכת בחופש דתי ואזרחי, ובמתן זכויות שוות לכל תושבי אירלנד.

המפלגה שואפת לפתח את המשאבים והעושר של אירלנד למלוא הפוטנציאל הטמון בהם, ולהפוך אותם נגישים לצרכים ולרווחה של כל אזרחי אירלנד. המפלגה שואפת ליצור מקומות תעסוקה בהתבסס על רוח יזמות ועזרה עצמית, וכן שותפות סוציאלית.

המפלגה תומכת בהגנה על הסביבה הטבעית, ובקידום ערכי משפחה ואחריות חברתית.

המפלגה תומכת באירלנד כמדינה עצמאית החברה באיחוד האירופי ובאו"ם, בשלום ובפירוק מנשק.

המפלגה תומכת ברפורמה שתביא לחוקים יעילים, הומניים, וקשובים לצורכי האזרחים.

מדיניות החוץ של המפלגה

ביקורת נמתחה על המפלגה בשל חבירת ששת חברי הפרלמנט האירופי שלה לקבוצת חברי הפרלמנט האירופי הקרויה "אירופה למען האומות". בקבוצה זו חברים גם חברי מפלגת ימין מצרפת, "מפלגת העם" מדנמרק ואנשי ה"אליאנצה נציונלה" מאיטליה, המכונים "פוסט פאשיסטים".

מדיניותה של המפלגה כלפי ישראל אינה סוטה מן הקו האירופי המקובל, ונראה כי היא באה לידי ביטוי בדברי ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן אשר הספיד את יאסר ערפאת במילים אלו:

"החשבתי את ערפאת לידיד של אירלנד, ואכן לידיד אישי. זכורות לי פגישותינו הרבות בשנים האחרונות, לרבות ביקורי בעזה ב-1998, כאשר נראה כי ניתן להיות אופטימיים מסיבות רבות לגבי האפשרות שפתרון שתי המדינות יהפוך למציאות. טראגי הוא הדבר שהחזון שהיה משותף לנו באותו הזמן סוכל על ידי ההידרדרות לאלימות הדדית".

המפלגה כיום

המפלגה ניצחה בבחירות בשנת 2002. נראה כי כמו במקרים דומים של מפלגת שלטון גדולה וממוסדת, היו האשמות כבדות בשחיתות כלפי חלק מאנשי המפלגה ואנשיה. בבחירות 2011 ספגה המפלגה מפלה ניצחת כאשר זכתה רק ב-17.4% מהקולות ול-20 מושבים בדייל האירי. בבחירות 2020 חברה המפלגה לממשלת קואליציה היסטורית עם יריבותיה הוותיקות מפלגת פינה גייל והמפלגה הירוקה ובראש הממשלה שהוקמה מכהן מנהיג מפלגת פיאנה פול מאז 2011, מיהאל מרטין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיאנה פול בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פיאנה פול
• פיאנה פול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פיאנה פול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)