ערביי ישראל
ערבים אזרחי או תושבי ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ערביי ישראל (בערבית: عرب إسرائيل; במרחב הערבי: عرب 48, "ערביי 48'"; عرب الداخل, "ערביי הפְּנים"[2], או فلسطينيون إسرائيليون, "פלסטינים ישראלים"[3][4][5]) הם ערבים אזרחי או תושבי מדינת ישראל, המגזר השני בגודלו בישראל. על-פי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2020 – מונים הערבים כ־1,957,000 תושבים – המהווים 21.1% מכלל האוכלוסייה בישראל[1]. ברובם המכריע הם מוסלמים מהזרם הסוני, ומיעוטם הם נוצרים ודרוזים.
ערבים תושבי ישראל מצביעים בבחירות המקומיות לעיריית ירושלים, 1969 | |
אוכלוסייה | |
---|---|
1,957,000 תושבים[1], לרבות 311,000 במזרח ירושלים (2020) 21.1% מכלל אוכלוסיית ישראל[1] (כולל דרוזים) | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ישראל | |
שפות | |
ערבית פלסטינית, ערבית דרוזית, עברית | |
דת | |
83.4% מוסלמים (בעיקר סונים) 8.4% נוצרים 8.2% דרוזים | |
קבוצות אתניות קשורות | |
פלסטינים, בדואים, דרוזים, צ'רקסים |
ערביי ישראל כוללים רבים מתושבי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, שנשארו בשטח מדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות, או שהספיקו לחזור לבתיהם לפני סגירת הגבולות. בתום המלחמה הוענקה לאוכלוסייה זו אזרחות ישראלית, כאשר במסגרת חוק האזרחות, הפכו אותם אנשים לאזרחי מדינת ישראל. לאוכלוסייה זו נוספו מהגרים ערביים, בעיקר כתוצאה מאיחוד משפחות, וכמו כן מעטים נוספים שקיבלו זכות להתיישבות בעקבות מתן שירותים למדינת ישראל. יש שכוללים בקבוצה זו גם את תושבי הקבע שאינם אזרחים, לרבות התושבים הערביים המתגוררים בשטחים שמדינת ישראל החילה עליהם את ריבונותה – במזרח ירושלים וברמת הגולן[6][7][8].
נכון ל-2012, כ-60% מערביי ישראל מגדירים עצמם גם כ"פלסטינים"[9].