סראפיס
אל יווני-מצרי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סראפיס (ביוונית: Σέραπις) הוא כנוי לאלוהות יוונית-מצרית. השם "סראפיס" בצורתו המוקדמת יותר, הדמוטית (Sarapis), נובע מהמקור: "wsjr - ḥp " אפיס - אוסיריס. ביוונית קוינה, בצורה מאוחרת יותר, כונה בשם "סראפיס" (Serapis), או "סורפיס" (Sorapis). בהמשך, התקבל פולחנו של סראפיס ברחבי האימפריה הרומית, ומהשושלת הפלאבית ואילך, סראפיס היה אחד האלים שהופיעו לעיתים על מטבעות אימפריאליים עם הקיסר השליט.
פולחן סראפיס קודם במהלך המאה השלישית לפני הספירה בהוראת פרעה היווני תלמי הראשון סוטר מממלכת תלמי[1] במצרים, כאמצעי לאחד את היוונים והמצרים בממלכתו. הוא הופץ כמדיניות מכוונת על ידי המלכים התלמיים. סראפיס המשיך לעלות בפופולריות לאורך שנותיה של האימפריה הרומית, ולעיתים קרובות החליף את אוסיריס כבן זוגה של איסיס במקדשים מחוץ למצרים.
מקדש או מתחם דתי כלשהו שהוקדש לסראפיס נקרא סרפיאום (Serapeum).
סראפיס הוצג כיווני במראהו אך עם מאפיינים מצריים, בשילוב איקונוגרפיה מהרבה כתות אחרות, המסמלים גם שפע וגם תחיית המתים. סראפיס היה אלוהות סינקרטיסטית שנגזרה מהפולחן של אוסיריס ואפיס המצריים,[2] והוא ניחן בתכונות מאלוהויות אחרות, כגון כוחות כטוניים הקשורים להאדס ודמטר היוונים, ותכונה של נדיבות הקשורה לדיוניסוס.
גם אם ייתכן שתלמי הראשון יצר את הפולחן הרשמי של סראפיס ותמך בו כפטרון של השושלת התלמאית ושל אלכסנדריה, יש עדויות לכך שפולחן סראפיס היה קיים לפני עליית תלמי לשלטון באלכסנדריה: מקדש סראפיס במצרים מוזכר בשנת 323 לפני הספירה הן אצל פלוטארכוס (חיי אלכסנדר, 76) והן אצל אריאנוס (אנאבסיס, VII, 26, 2). הקביעה הרווחת כי תלמי "ברא" את האלוהות נגזרת ממקורות המתארים אותו מקים פסל של סראפיס באלכסנדריה: פסל זה העשיר את תפיסת סראפיס, על ידי הצגתו בסגנון מצרי ויווני כאחד.[3]
בשנת 389, המון נוצרי בראשות האפיפיור תיאופילוס מאלכסנדריה הרס את הסרפיאום של אלכסנדריה, אך הכת שרדה עד שדוכאו כל צורות הדת הפגאנית תחת תאודוסיוס הראשון בשנת 391.