מקווה
בריכת מים המשמשת לטהרת כלים או בני אדם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, מִקְוֶוה הוא מאגר מים המתאים לכללי ההלכה (הלכות מקוואות), שטבילה בו מקנה טהרה ממצבי טומאה שונים. המקווה משמש גם לטבילת כלים שנקנו מגוי, וכן מהווה חלק מתהליך הגיור היהודי.
ערך זה עוסק במאגר מים המשמש לטבילה ביהדות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מקווה (פירושונים).
בתקופת בית המקדש, כשהיו נוהגות הלכות טומאה וטהרה, היו טובלים במקווה גברים, נשים, כלים ובגדים כדי להיטהר מטומאות שונות. כיום השימוש העיקרי במקווה הוא לטבילת אשה נידה כחלק מהלכות טהרת המשפחה וכן לטבילת כלים חדשים שנקנו מגוי. עבור גברים אין בימינו חובה הלכתית לטבול, אך מקוואות גברים נפוצים בקרב הקהילות הדתיות לשם קיום טבילת מנהג, וכן לשם עלייה להר הבית.
בניית מקוואות וניהולם – לטבילת גברים, נשים וכלים – כולל העסקת בלניות וגביית תשלום מהטובלים, היא בין שרותי הדת שמדינת ישראל מספקת באמצעות המועצות הדתיות. לצד מקוואות אלו, בתי כנסת רבים מפעילים מקוואות באופן עצמאי.