מסע הצלב האלביגנזי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מסע הצלב האַלְבִּיגֶנְזִי, המכונה גם מסע הצלב הקתרי, היה מערכה צבאית שהתנהלה בין 1209 ל-1229 בחבלים דוברי האוקסיטנית בדרום צרפת של היום, ובפרט בלֶנְגָּדוֹק. הכנסייה הקתולית יזמה אותה, לטענתה, כדי לשרש את המינות הקתרית – מאמיניה של זו נודעו גם כ"אלביגנזים", שם שנגזר מהעיר אלבי, אחד ממעוזיהם – שפשתה באזור. בפועל הפכה המערכה למלחמת כיבוש של האצילים שנטלו בה חלק, בראשות סימון הרביעי דה מונפור. הלה הצליח להשתלט על מרבית הנחלות בחבל, אך מעשי הטבח, גזילת הקרקעות והרדיפות הדתיות שהוביל קוממו עליו את כלל האוכלוסייה. לאחר מותו ב-1218 איבדו הפולשים את התנופה, והאצולה המקומית, בהנהגת רמון השישי, רוזן טולוז, הדפה אותם.
האפיפיור אינוקנטיוס השלישי מכריז על מסע צלב נגד הקתרים
| |
תאריכים | 1209–1229 (כ־20 שנה) |
---|---|
מקום | אוקסיטניה |
| |
ב-1226 יצא לואי השמיני, מלך צרפת למערכה נוספת בדרום, ומקץ שלוש שנים ניצח השלטון המרכזי. רמון השביעי, רוזן טולוז, אולץ להכיר בעליונותם של המלך והכנסייה הקתולית; הוא היה האחרון בשושלתו, ואחרי מותו נשלטו אדמותיו על ידי בית קאפה. האוטונומיה היחסית של החבלים האוקסיטניים תמה, והם הוכפפו יותר ויותר לכתר הצרפתי. המאבק בקתרים הוביל את הכנסייה לייסד את האינקוויזיציה, שהתבססה באזור לאחר הכניעה ופתחה בחיסול שיטתי של המינות, שנמשך עוד כמאה שנה. המסדר הדומיניקני התפתח גם הוא מתוך אותו הקשר.