ממשק מוח-מחשב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממשק מוח-מחשב (נקרא גם ממשק מוח-מכונה, BCI או BMI; מאנגלית: Brain–Computer Interface או Brain–Machine Interface) הוא ערוץ תקשורת ישיר בין מוח לבין התקן חיצוני. ממשק-מוח מחשב משמש לעיתים קרובות למחקר, מיפוי, שיפור או תיקון של תפקודים קוגניטיביים, חושיים ומוטורים.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לערוך הפתיח כדי שיוסבר בצורה ממוקדת במה בדיוק עוסק הערך ובעיקר מה הן הטכנולוגיות העיקריות או הטכנולוגיה הרצויה ביותר \ תועלת פרקטית רצויה ביותר מן המחקר בנושא זה. | |
המחקר בנושא ממשק-מוח מחשב החל בשנות ה-70 באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס במימון הקרן הלאומית למדע בארצות הברית, ובהמשך גם על ידי DARPA. מאז, המחקר בתחום ממשק מוח-מחשב התמקד בעיקר בנוירופרוסתטיקה, במטרה לשקם שמיעה, ראייה, ותנועה. בגלל תכונת הפלסטיות של מערכת העצבים, אותות מהתותב המחובר יכולות לאחר תקופת ההסתגלות לשמש כמו חוש או ערוץ שליטה טבעי. לאחר שנים של ניסויים בבעלי חיים, התקן ראשון לשימוש בני אדם הופיע באמצע שנות ה-90.