מילרד פילמור
הנשיא ה-13 של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מילרד פילמור (באנגלית: Millard Fillmore; 7 בינואר 1800 – 8 במרץ 1874) היה נשיאה ה-13 של ארצות הברית (1850–1853), הנשיא האחרון מטעם המפלגה הוויגית, והאחרון שלא כיהן מטעם המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית. נבחר לכהן כסגן נשיא ארצות הברית השנים עשר ב-1848, והפך לנשיא לאחר מותו של זאכרי טיילור. הוא האחראי לפשרת 1850, שהובילה להפסקת אש קצרה בקרב על העבדות בארצות הברית. לא הצליח להיבחר להיות המועמד הוויגי ב-1852 ונכשל גם כעבור ארבע שנים, כמועמד המפלגה הנייטיביסטית.
מילרד פילמור, בין 1855 ל-1865 | |||||||
לידה |
7 בינואר 1800 מוראביה (אנ'), ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 במרץ 1874 (בגיל 74) באפלו, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות פורטס לון, באפלו, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | המפלגה הוויגית | ||||||
בת זוג | אביגייל פילמור | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
פילמור היה עורך דין בולט באזור באפלו ונבחר לאספה הכללית של ניו יורק ב-1828, ולבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1832. טען שהעבדות היא רשע, אבל שהממשלה לא יכולה לטפל בה.
כסגן נשיא, ניהל עימותים כועסים בסנאט, למול אלה שניסו להתיר את העבדות באזורים שמקסיקו הפסידה לארצות הברית. פילמור תמך בחוק של הנרי קליי (הבסיס לפשרת 1850), בעוד הנשיא טיילור התנגד לו. לאחר מותו של טיילור ביולי 1850, הפעיל לחץ כדי להעביר את הפשרה הזמנית בין הצפון והדרום. חוק העבד הנמלט, שהורה על החזרת עבדים נמלטים אל בעליהם, היה החלק השנוי במחלוקת בפשרה, ופילמור הרגיש מחויב לאכיפתו, אף על פי שהדבר פגע בו במפלגה הוויגית.
במדיניות החוץ, הוא תמך בניסיונות להגיע להסכמי סחר חופשי עם יפן, התנגד להשפעות צרפתיות על הוואי, ונאלץ להתמודד עם פשיטות ימיות בקובה.
פילמור נחשב לנשיא אלמוני. הוא קיבל שבחים על מדיניות החוץ שלו, אולם ספג ביקורת על אכיפת חוק העבד הנמלט ועל קשריו לתנועת "שאינם יודעים דבר".