מושבה
צורת התיישבות כפרית ציונית בישראל, לשעבר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מושבה הייתה צורת התיישבות כפרית ציונית בארץ ישראל, שהתבססה על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.
מושבות לשעבר בארץ ישראל | |
1. רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19 2. בית גולדה מילוסלסקי מראשוני בתי האבן, במושבה נס ציונה, 1898 3. כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון ב-1882, בגלויה של האחים אליהו 4. המושבה גדרה, שנות התשעים של המאה ה-19 | |
(כיתוב תמונות מימין למעלה לשמאל בכיוון השעון) |
ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".[1] בשנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ־60 מושבות[2], וארבע נוספות הוקמו בחורן.
כיום, בישראל אין עוד מושבות כלל – זאת מאחר שכולן הוסבו במשך השנים למושבים, לערים או ליישובים אחרים.