מוריס בארס

אוגוסט-מוריס בארס (בצרפתית: Auguste-Maurice Barrès;‏ 19 באוגוסט 1862 – 5 בדצמבר 1923) היה סופר, עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי שנודע בשל דעותיו הלאומניות והאנטישמיות.

מוריס בארס
Maurice Barrès

לידה	19 באוגוסט 1862 שארם, צרפת
פטירה	4 בדצמבר 1923 (בגיל 61) ניי-סיר-סן, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	שארם
מקום לימודים	ליצאום אנרי פואנקרה, Château de la Malgrange
שפות היצירה	צרפתית
זרם ספרותי	סימבוליזם
פרסים והוקרה	Alfred Née Award (1904) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

ביוגרפיה

מוריס בארס נולד בעיירה שארם שבחבל לורן בצפון-מזרח צרפת. הוא קיבל את חינוכו בבית ספר תיכון בעיר נאנסי וב-1883 החל ללמוד משפטים בפריז. הוא הפך לאחד מאנשי החוגים הספרותיים של הרובע הלטיני של פריז, והכיר את המשורר שארל מארי רנה לקונט דה ליל, שהיה מייסדה של אסכולת הפארנאס בשירה הצרפתית. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה התוודע אל התנועה הספרותית של הסימבוליזם והכיר גם את ויקטור הוגו. הוא החל לתרום מפרי עטו לכתב עת בשם "צרפת הצעירה" ואף הוציא כתב עת משלו בשם "כתמי דיו", שנסגר לאחר מספר חודשים.

אחרי ארבע שנים כעיתונאי התיישב בארס באיטליה, ושם כתב את הרומן "לעיניהם של הברברים" (1888). עם זאת, פעילותו הפוליטית האפילה על פעילותו הספרותית. כאדם צעיר הוא היה תומך נלהב של הגנרל ז'ורז' בולנז'ה וב-1889 נבחר לציר בית הנבחרים הצרפתי תחת המצע של לאומיות, מכסי מגן וסוציאליזם. ב-1893 הובס בבחירות ואיבד את מקומו בבית הנבחרים.

במשך פרשת דרייפוס שהחלה ב-1894, עבר בארס לימין הפוליטי ושימש כאחד הדוברים העיקריים נגד אלפרד דרייפוס. המנהיג הסוציאליסטי לאון בלום ניסה לשכנעו לצדד במאבק למשפט חוזר, אך הוא סירב וכתב מספר מנשרים שבהם האשים את דרייפוס מפני שהיה יהודי. בארס נכשל בבחירות של 1896 ושוב ב-1897 כמועמד אנטישמי ולאומני. אך ב-1906 נבחר שוב לציר בית הנבחרים כנציג המפלגה הרפובליקנית-שמרנית, והחזיק בתפקיד זה עד מותו.

כאויב של גרמניה נודע בארס כתומך נלהב בכיבוש של אלזס-לורן מידי הגרמנים, שהחזיקו בחבל ארץ זה מאז מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1871. הוא היה מנהיג "הליגה למען המולדת הצרפתית" לפני שהפך לחבר "הליגה של הפטריוטים" מיסודו של פול דרולד, וב-1914 הפך למנהיגה של ליגה זו. היו לו קשרים הדוקים עם שארל מוראס, ממייסדי "תנועת הפעולה הצרפתית", שהייתה מלוכנית מעיקרה. רוב התאוריות המלוכניות ובהן אלה של ז'אק בנוויל ושל ז'ורז' ברנאנוס אימצו את רעיונותיו של מוריס בארס.

יצירתו

הרומן "לעיניהם של הברברים" היה הרומן הראשון בטרילוגיה בשם "פולחן האני" שהושלם עם הרומנים "אדם חופשי" (1889) ו"הגן של ברניס" (1891). טרילוגיה זו הושפעה מתנועת הרומנטיקה ולימדה סנגוריה על הנאות החושים. ב-1892 פרסם את הרומן "אויב החוקים". הוא נמשך למסעות במקומות היסטוריים ובהם טולדו, ונציה וספרטה, וב-1893 פרסם את המחזה "דם, תאווה ומוות" שהתבסס על רשמי מסעותיו. ב-1894 מחזהו "יום פרלמנטארי" הוצג על ידי להקת קומדי פראנסז בפריז.

בארס התיישב בפרוור של פריז ניי-סיר-סן וב-1897 פרסם את הרומן "העקורים" שהיה הרומן הראשון בטרילוגיה חדשה שלו בשם "האנרגיה הלאומית". ברומן זה תיאר הרפתקאות של שבעה צעירים בני חבל לורן שהגיעו לפריז על מנת להגשים את ייעודם. שישה מהם הופיעו גם ברומן השני "הקריאה לחייל" (1900) שבו סיכם את ההיסטוריה של התנועה להפלת הרפובליקה הצרפתית השלישית – תנועה שנוסדה על ידי ז'ורז' בולנז'ה. סגר את הטרילוגיה הרומן "דמויות" שעניינו פרשת השוחד של תעלת פנמה ("שערוריית פנמה").

בטרילוגיה שנייה זו העלה על נס את גישתו הפטריוטית ואת נאמנותו למולדת, צידד במיליטריזם, באמונה בשורשיו המשפחתיים של האדם ובשימור הערכים ההיסטוריים של הפרובינציות של צרפת, ואימץ לעצמו סגנון של לאומנות המבוסס על פולחן האדמה ועל זה של המתים למען המולדת.

לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים, נבחר בארס לחבר האקדמיה הצרפתית ב-1906.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מוריס בארס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוריס בארס

• כתבי מוריס בארס בפרויקט גוטנברג (בצרפתית)
• נאומו של בארס בפני האקדמיה הצרפתית (בצרפתית)
• זאב שטרנהל, האדמה ואבותינו הקבורים בה, באתר הארץ, 23 ביוני 2020
• מוריס בארס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוריס בארס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוריס בארס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)