Loading AI tools
סרט איטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לה דולצ'ה ויטה (באיטלקית: La Dolce Vita, "החיים המתוקים") הוא סרט זוכה פרס דקל הזהב משנת 1960 בבימויו של פדריקו פליני. הוא נחשב לסרט שעומד בתווך בין הקריירה הנאו-ריאליסטית של פליני וסרטי האמנות המאוחרים שלו.
 | |
| בימוי |
פדריקו פליני  |
|---|---|
| הופק בידי |
ג'וזפה אמאטו, אנג'לו ריזולי |
| תסריט | פדריקו פליני, אניו פליאנו, טוליו פינלי, ברונלו רונדי |
| עריכה |
ליאו קאטוזו |
| שחקנים ראשיים | מרצ'לו מסטרויאני, אניטה אקברג, אנוק איימה, איבון פרנו, מגאלי נואל, אלן קני, נדיה גריי, לקס ברקר, אניבל נינצ'י, וולטר סנטסו, ג'ק סרנה |
| מוזיקה |
נינו רוטה |
| צילום |
אוטלו מארטלי |
| מדינה |
איטליה, צרפת |
| חברת הפקה |
פאתה |
| חברה מפיצה | סרטי קוך-לורבר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 5 בפברואר 1960, 19 באפריל 1961 (ארצות הברית) |
| משך הקרנה | 174 דקות, 180 דקות (ארצות הברית) |
| שפת הסרט | איטלקית, צרפתית, אנגלית, גרמנית |
| סוגה |
סרט קומדיה, סרט דרמה |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט הושפע מפרשת וילמה מונטסי, פרשת מין, סמים ורצח שהסעירה את איטליה בשנות החמישים, שבה נתגלו אנשי החברה הגבוהה של רומא כרודפי הנאות חיים מבלי להתחשב במחיר האנושי.
עלילת הסרט מתרחשת ברומא של שנות החמישים. העיתונאי מרצ'לו (מרצ'לו מסטרויאני) מכסה את הצד הסנסציוני של החדשות: כוכבי קולנוע, חזיונות דתיים והאצולה הדקדנטית. הסרט מציג שבעה ימים ולילות בחייו של כתב.
מרצ'לו חי עם אמה (איבון פרנה), אישה שאוהבת אותו ומעוניינת בנישואים מסורתיים, אולם היא רכושנית ומפגינה הבנה מעטה למסעו הבלתי מפורש אחר ערכים ומשמעות בחיים. הוא נפגש עם אישה אחרת (אנוק איימה) כמאהבתו היפהפייה, התשושה והעשירה; סילביה ראנק, כוכבת קולנוע אמריקאית (אניטה אקברג). מרצ'לו אף נפגש למשך זמן מה עם נערה לא מפונקת ומקסימה העובדת במסעדה שבצד החוף.
סטיינר (אלן קאני) שלו משפחה אוהבת והצלחה, סובל אף הוא מאותה אנומליה שבה לכוד מרצ'לו. מאוחר יותר בסרט, מרצ'לו שב לדירתו של סטיינר: סטיינר ירה בשני ילדיו והתאבד. ביטוי קיצוני של ייאושו; חוסר יכולתו של האדם המופתי הזה לאהוב מספיק, דוחף את מרצ'לו מעבר לקצה. במקום לנוע מן העיתונות לתחום גבוה יותר של הכתיבה, שאליו הוא שואף, הוא מוכר עצמו ונעשה איש יחסי ציבור, נער מסיבות דקדנטי ושתוי, כעת בתוך הסביבה שהוא ראה בעבר כמתבונן מן החוץ. בסיום, הוא נסחף באוקיינוס של קלות ראש וגועל עצמי, בלי כל רעיון ממשי כיצד למצוא את עצמו שוב.
בהשתלשלות הדברים הפותחת את הסרט, טסים מרצ'לו ועמיתו צלם הפפראצ'י במסוק, בעקבות מסוק אחר הנושא פסל של ישו, המשתלשל מכבל. הפסל מוטס לוותיקן. בדרכו, נעצר מסוקו של מרצ'לו על מנת להתבונן בחבורת נשים המשתזפות על גג בניין. מרצ'לו מבקש מהנשים את מספרי הטלפונים שלהן, והן שואלות אותו לאן לוקחים את הפסל, אך רעש מנועו של המסוק מונע כל הבנה הדדית. מוטיב זה של חוסר תקשורת מופיע שנית לאורך הסרט. הסרט גם מפגין את נוכחותם של ערכים דתיים והכנסייה הקתולית.
בסצנת הסיום של הסרט נפגשים שוב מרצ'לו והנערה מהמסעדה על החוף, מופרדים פיזית על ידי הגאות ומופרדים נפשית על ידי כך שהוא נעשה ציני והיא נותרת בתמימותה.
הסרט לא צולם בוויה ונטו שבו לכאורה מתרחשים חלקים מהעלילה, אלא נוצר באופן קפדני באולפני צ'ינצ'יטה.
ב"חבורת האצילים" שבה נוכח מרצ'לו בטירה מחוץ לרומא, חלק מדמויות המשרתים והמלצרים (כמו גם חלק מן האורחים) גולמו על ידי אצילים אמיתיים.
פליני גרע מהסרט סצנה עיקרית, שבה מתנהלת מערכת יחסים בין מרצ'לו לסופרת המזדקנת במגדל, שאותה גילמה לואיז ריינר, שחקנית זוכת פרס האוסקר משנות השלושים. לאחר קשיים רבים שבהם הוא נתקל עם ריינר, נטש פליני את הסצנה, דבר שלו הגיבה השחקנית בזעם, בהתלוננה שהיא "קלקלה בגד יקר מפז, על מנת להתלבש כדי לשחק דמות שלעולם לא תתקיים".
הסצנה המפורסמת במזרקת טרווי, צולמה במרץ, תקופה שבה הלילות עדיין קרירים. לפי פדריקו פליני (בריאיון עם קוסטנזו קוסטנטיני) עמדה אניטה אקברג במים הקרים בשמלתה במשך שעות ללא כל בעיה. מרצ'לו מסטרויאני היה צריך ללבוש חליפת צלילה מתחת לבגדיו. עדיין קופא, הוא הערה לחיכו בקבוק שלם של וודקה, כך שהיה שתוי לחלוטין בזמן צילום הסצנה.
הניו יורק טיימס תיאר את "לה דולצ'ה ויטה" כ"אחד הסרטים האירופיים הנצפים והמהוללים ביותר של שנות השישים". הוא היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, מתוכם זכה על עיצוב התלבושות עבור סרט שחור-לבן. "לה דולצ'ה ויטה" זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן של 1960, בפרס פיפרשי בפסטיבל אקפולקו של 1960, ובפרס המבקרים בניו יורק עבור הסרט הזר הטוב ביותר של השנה ב-1961.
לה דולצ'ה ויטה נבחר כסרט השישי בטיבו בכל הזמנים על ידי האנטרטיינמנט ויקלי.
"לה דולצ'ה ויטה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לה דולצ'ה ויטה", באתר נטפליקס
"לה דולצ'ה ויטה", באתר AllMovie (באנגלית)
"לה דולצ'ה ויטה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לה דולצ'ה ויטה", באתר Metacritic (באנגלית)
"לה דולצ'ה ויטה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
