M72 לאו

M72 לאו
M72 LAW
	חייל יורה לאו
	חייל יורה לאו
מידע בסיסי
ייעוד	רקטת כתף לשימוש כללי (כיום); רקטה נגד טנקים (במקור)
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	נאמו
עלות יחידה	בין כ-750 לכ-1,000 דולר
שימוש ראשון	1963
מלחמות ומבצעים	מלחמת וייטנאם, מלחמת אפגניסטן (2015-היום), מלחמת עיראק, מלחמת סין-וייטנאם, מלחמת אפגניסטן, מלחמת בוסניה, מלחמת העצמאות של קרואטיה, מלחמת אפגניסטן
תקופת השירות	1963–הווה (כ־61 שנים)
משתמשים	מדינות רבות, בהן ארצות הברית וישראל
פלטפורמת שיגור	משגר כתף חד-פעמי
מאפיינים כלליים
משקל	3.63 קילוגרם (8.0 ליברות)
ממדים
אורך	93.6 ס"מ (דרוך) ; 67 ס"מ סגור
קוטר	66 מ"מ
ביצועים
טווח	220 מטר מטרה נייחת ; 175 מטר מטרה ניידת/ירי לילה
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	מטען חלול או חומר נפץ מרסק
חדירת פלדה	335 מילימטרים (13.2 אינץ')

לאו (באנגלית - LAW או Light Anti-Tank Weapon), או בשמה המלא M72 LAW היא רקטת כתף חד-פעמית מתוצרת ארצות הברית. בצה"ל הוא מכונה זרזיר מתכלה.

עובדות מהירות מידע בסיסי, ייעוד ...

סגירה

עד שהוחלף על ידי ה-M136 AT-4, היה הלאו נשק הנ"ט הקל העיקרי של צבא ארצות הברית. הלאו פותח בשנות ה-60 של המאה ה-20, על מנת להחליף את הבזוקה כנשק נ"ט ברמת מחלקת החי"ר. הלאו הוא רקטה נגד טנקים בקוטר 66 מילימטר, עם צינור שיגור חד-פעמי. המשגר מורכב משני צינורות, והפנימי שבהם נפתח טלסקופית אחורה לפני השימוש, ודורך את הנשק. הרקטה עצמה מיוצבת במעופה על ידי סנפירים הנפרשים עם שיגורה, וראש הנפץ הוא מסוג מטען חלול.

למרות סיווגו כנשק נגד טנקים השימוש בו הוא בעיקר כנגד מבנים וכלי רכב קלים יותר כמו נגמ"שים ומשוריינים אחרים, זאת בעיקר עקב שיפור המיגון של טנקים בשנים האחרונות. יכולת חדירת השריון של הלאו היא 335 מילימטרים (13.2 אינץ') פלדה בלבד (להשוואה: רקטת RPG-7 ישנה הייתה יכולה לחדור כ-330 מ"מ פלדה ואילו רקטת RPG-7 מודרנית: כ-600 מ"מ). עם הזמן יוצרו ללאו רקטות משופרות, בדגמים כגון M72A6 ו-M72A7 ו-M72E10.

הלאו חד-פעמי - לאחר שיגור הרקטה אין אפשרות לחזור ולטעון את המשגר ברקטה נוספת ולכן הוא נזרק או משמש לאימונים. על משגרים שנורו מהם הרקטות שיוצרו איתם ניתן להתקין התקן מיוחד המאפשר לירות תת"ק (תת-קליבר) של הרקטה האמיתית. התת"ק הוא רקטה קטנה המדמה ירי אמיתי ואין בה כלל רש"ק (ראש קרבי).

יתרונותיו הגדולים של הלאו אינם יכולת החדירה שלו והרס מטרות משוריינות כטנקים מודרניים, אלא משקלו הנמוך (המאפשר ללוחם חי"ר לשאת שתי רקטות לאו לעומת רקטת AT-4 אחת), פשטות בשימוש בו ועלותו הנמוכה (כאלף דולר אמריקאי ליחידה). תכונות אלה מאפשרות שימוש נרחב בלאו גם נגד מטרות שאינן מוגדרות כמטרות איכות.

הלאו שימש ומשמש צבאות רבים בעולם, כולל צה"ל. בצ'כיה וברוסיה הוא הועתק שלא ברישיון ומיוצר כ-RPG-26.

הרקטה עצמה
אזור ההדק

ה-M72 לאו משמש בצה"ל במספר דגמים ומכונה "זרזיר מתכלה". הלאו נרכש בעיקר עקב מחירו הנמוך והיכולת לקנותו מכספי הסיוע האמריקאיים. הלאו נמצא בשימוש נרחבת בחיל הרגלים וחיל ההנדסה, וכן אצל היחידות המיוחדות בצה"ל. הלאו נמצא בשימוש גם בימ"מ, היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל.

רקטת לאו הגיעה לצה"ל לראשונה במהלך מלחמת יום הכיפורים במסגרת הרכבת האווירית מארצות הברית לישראל. במבצע כותונת השתמש כוח של סיירת צנחנים לראשונה ברקטות, אך התברר שנשא עמו מארזי תרגול ללא מטען נפץ אלא גבס.^[1] במבצע מגבית 16, שנערך על ידי שייטת 13 בלילה בין 21 ל-22 באוקטובר 1973, שימשו רקטות לאו לפגיעה בספינת טילים מצרית בנמל ע'רדקה.

כיום משרתים בצה"ל שני דגמים של הלאו: M72A4 נגד כלי רכב ורק"ם רך, ו-M72A9 נגד מבנים.

ב-2023 החליט צה"ל לרכוש רקטות M72A12 תוצרת חברת נאמו טלי. מדובר ברקטות מסוג M72 ASM RC שמיועדות נגד מבנים, שזולות יותר מרקטת המטאדור הישראלית (ונרכשות בכספי סיוע) וקלות יותר.^[2] במהלך מלחמת חרבות ברזל עושה צה"ל שימוש נרחב ברקטה.