יחסי עובד–מעביד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחסי עובד-מעביד או "יחסי עובד-מעסיק" הם היחסים החוזיים שבין עובד לבין מעסיק, שבמסגרתם מבצע העובד עבודה בעבור מעבידו.
משפט העבודה נועד להסדיר בעיקר יחסים בין עובד למעסיק, כך שנקודת המוצא בהחלת משפט העבודה על מקרה ספציפי הוא בזיהוי של הצדדים כעובד וכמעסיק. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה מסמיך באופן ייחודי את בתי הדין לעבודה לדון בשאלה המקדמית בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעסיק.