יוסף לוריא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוסף לוּריא (גם: לוריה; ברוסית: Лурье; ה'תרל"א, 1871, פּוּמפִּיַאן, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – כ"ט בכסלו ה'תרצ"ח, 3 בדצמבר 1937, ירושלים) היה מחנך עברי ופובליציסט, עורך עברי ויידי, עסקן תרבות ופעיל ציוני, מראשוני התנועה הציונית. יליד ליטא, מ-1907 בארץ ישראל, מראשי החינוך העברי בארץ. חבר אגודת בני משה, ציר לקונגרס הציוני הראשון ולקונגרסים אחריו, ומאנשי הפרקציה הדמוקרטית בהסתדרות הציונית; עורך השבועונים היידיים "דער יוד" ('היהודי') ו"דאָס יִידישע פאָלק" ('העם היהודי') והמדור הספרותי של "דער פריינד" ('הידיד'); מנהל חדר מתוקן בוורשה ומורה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ראש מרכז המורים ומ-1919 מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית ואחר כך של הוועד הלאומי.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
1871 פומפיאן, ליטא |
---|---|
פטירה |
3 בדצמבר 1937 (בגיל 66 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
מדינה | האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י) |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
סגירה