Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן דה מנשה (בצרפתית: Jean de Menasce; 1902 – 1973) היה מזרחן נודע ומומחה בעל שם ללימודים איראניים. שלט היטב ב-15 שפות, ועסק גם בתרגום, תאולוגיה, פילוסופיה ומשפטים. על אף מוצאו כיהודי-מצרי הוא המיר את דתו במהלך חייו והיה לנזיר דומיניקני. עם זאת שמר על קרבה גדולה למטרות יהודיות.[1] היה פרופסור באוניברסיטת פריבור בשווייץ ובמכון היישומי ללימודים מתקדמים בפריז.
לידה |
24 בדצמבר 1902 אלכסנדריה, מצרים |
---|---|
פטירה |
24 בנובמבר 1973 (בגיל 70) בולון-ביאנקור, צרפת |
שם לידה | Jean Maurice Moïse André de Menasce |
מדינה | צרפת |
מעסיק | אקול פראטיק דה אוטז אטיד |
ז'אן דה מנשה נולד באלכסנדריה ב-24 בדצמבר 1902, בן לברון פליקס דה מנשה, מנהיג קהילת יהודי אלכסנדריה. משפחת דה מנשה הייתה משפחה ספרדית עשירה שהשתייכה לאליטה הוותיקה של יהודי מצרים.
ז'אן למד בנעוריו בגימנסיה צרפתית בעיר מולדתו ולאחר מכן השלים תואר במשפטים מהמכללה הצרפתית בקהיר. בהמשך נסע ללימודי פילוסופיה, מזרחנות ושפות שמיות באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בעודו באנגליה התחבר לחוגים ספרותיים וחברתיים שכללו אישים כגון הסופר האנגלי גרהם גרין, הפילוסוף הידוע ברטראנד ראסל והמשורר ת"ס אליוט. דה מנשה תרגם לצרפתית כמה מיצירותיהם של ראסל ואליוט, כמו גם מהיצירות של המשורר האנגלי הקלאסי ג'ון דאן והמשורר היהודי-גרמני המומר מקס שלר. אישיות נוספת שדה מנשה שמר על קשר קרוב איתה היה הפילוסוף הצרפתי הקתולי ז'אק מאריטן (אנ'), שאשתו היהודיה המירה את דתה לקתוליות. רבים מחבריו הקרובים של דה מנשה בתקופה זאת היו מומרים חדשים לקתוליות, מה שלימים השפיע עליו להמיר את דתו גם כן בשנת 1926.
לאחר שהשלים את לימודיו באוקספורד נסע ללמוד באוניברסיטת הסורבון בפריז מזרחנות ופילוסופיה והשלים דוקטורט. הוא שלט היטב ב-15 שפות, כולל שורה של שפות אירופאיות, עברית, סורית ופרסית פהלוית.
בעודו סטודנט בפריז, עוד לפני שהמיר את דתו, דה מנשה גילה עניין רב בנושאים יהודים ופיתח אהדה גדולה לציונות. בהוראת חיים ויצמן, ידיד משפחת דה מנשה, הוא אף מונה למזכיר ההתאחדות הציונית בז'נבה.[1] הוא המשיך להביע עניין בסוגיות יהודיות גם לאחר שהמיר את דתו. בשנה לאחר שהוטבל לקתוליות הוא שקד על כתיבת ספרו על תנועת החסידות היהודית (Quand Israel aime Dieu, 1931), שהיה, לפי אדריאן הייסטינגס ”מחקר יוצא דופן ביופיו על הקדושה בחסידות היהודית. הספר היה, במובן מסוים, פרידתו לשלום מהדת של אבותיו..”. בשנת 1928 פרסם ספרון אוהד על הציונות בשם 'Situation du sionisme, שנותן הצדקות תאולוגיות נוצריות לתנועה הלאומית היהודית. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא סייע לחברו היהודי אמיל בנבניסט להימלט לשווייץ.
עם זאת, דה-מנשה היה לקתולי אדוק. בתחילת שנות ה-30 הוא הצטרף למסדר דומיניקני בבלגיה, ובשנת 1935 הוסמך רשמית בתור כומר. הוא היה לפעיל בתנועת ההתחדשות הנאו-תומיסטית (על שם תומאס אקווינס) של הכנסייה הקתולית לאחר מלחמת העולם השנייה. כנציג קתולי דה מנשה פעל למען יחסים טובים יותר בין הכנסייה ליהודים. הוא היה אחד מ-9 הנציגים הקתולים בוועדה יהודית-נוצרית משותפת בשווייץ בשנת 1947 שנועדה, כתגובה לשואה, ללמוד את המניעים לאנטישמיות נוצרית ולהילחם בה.
דה מנשה היה פרופסור למזרחנות ושפות שמיות באוניברסיטת פריבור בשווייץ בין השנים 1936–1948 והעביר סמינרים במקביל גם באוניברסיטת הסורבון. בשנים 1949-1970 היה למנהל האקדמי של המכון היישומי ללימודים מתקדמים בפריז. הוא שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות שונות, כולל באוניברסיטת הרווארד ופרינסטון בשנים 1954-1955.
לאורך חייו דה מנשה פרסם קורפוס גדול של ספרים, מאמרים ותרגומים על נושאים מגוונים, אך במיוחד נודע כמומחה בעל שם ללימודים איראניים - הזורואסטריות, החוק הסאסאני, אסכולת המועתזילה, מזדאיזם, בלשנות פרסית ועוד.
ספרים
מאמרים
תרגומים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.