Loading AI tools
פוליטיקאי רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדיסלב יורייביץ' סורקוב (ברוסית: Владисла́в Ю́рьевич Сурко́в; נולד ב-21 בספטמבר 1964 במחוז ליפצק)[1] הוא איש עסקים ופוליטיקאי רוסי. הוא היה סגן ראש הסגל הנשיאותי הרוסי בשנים 1999 עד 2011,[2] שנים שבמהלכן נתפס לעיתים קרובות כאידאולוג הראשי של הקרמלין שהציע ויישם את מושג הדמוקרטיה הריבונית ברוסיה. מדצמבר 2011 ועד מאי 2013 שימש סורקוב כסגן ראש ממשלת הפדרציה הרוסית.[3][4] לאחר התפטרותו, סורקוב חזר ללשכת הנשיאות והפך ליועץ אישי של ולדימיר פוטין בנושא היחסים עם אבחזיה, דרום אוסטיה ואוקראינה.[5] הוא פוטר לבסוף בצו הנשיא בפברואר 2020.[6] סורקוב נתפס בעיני רבים כדמות מפתח בעלת כוח והשפעה רבה בממשלו של ולדימיר פוטין.[7][8][9] על פי ה"מוסקבה טיימס", תפיסה זו אינה תלויה בתואר הרשמי שסורקוב החזיק בכל עת בממשלו של פוטין.[10][11]
לידה |
21 בספטמבר 1964 (בן 60) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, רוסיה | ||
---|---|---|---|
שם לידה | Владислав Юрьевич Сурков | ||
מדינה | ברית המועצות, רוסיה | ||
השכלה | International University in Moscow (העשור של 1990) | ||
מפלגה | רוסיה המאוחדת | ||
| |||
| |||
| |||
| |||
| |||
פרסים והוקרה | |||
| |||
חתימה | |||
עיתונאים ברוסיה ומחוצה לה משערים כי סורקוב כותב תחת שם העט נתן דובוביצקי, אף על פי שהקרמלין הכחיש זאת.[12][13][14][15][16]
על פי הביוגרפיה הרשמית של סורקוב, הוא נולד ב-21 בספטמבר 1964 בסולנצבו, מחוז ליפצק.[17][18] לפי מקורות אחרים, הוא נולד בשאלי.[19] שמו, כשנולד, היה אסלאמבק דודייב.[20] הוריו, היו הרוסייה זינאידה אנטונובנה סורקובה (ילידת 1935) והצ'צ'ני אנדארבק (יורי) דנילבקוביץ' דודייב (נולד 1942), היו מורים בבית ספר ברפובליקה האינגושטית-צ'צ'נית. לאחר פרידת הוריו, אמו עברה לליפצק והוא הוטבל לנצרות אורתודוקסית.[21] בראיון שפורסם ביוני 2005 במגזין הגרמני "דר שפיגל", הצהיר סורקוב כי אביו צ'צ'ני אתני וכי הוא בילה את חמש השנים הראשונות לחייו בצ'צ'ניה[22] בדובה-יורט ובגרוזני.[9]
בשנים 1983 עד 1985 שירת סורקוב בגדוד ארטילריה סובייטי בהונגריה, על פי הביוגרפיה הרשמית שלו.[23] עם זאת, שר ההגנה לשעבר סרגיי איבנוב הצהיר בראיון טלוויזיה לשנת 2006 כי סורקוב שירת במינהל המודיעין הראשי של המטה הכללי (GRU) באותה תקופה.[24][25]
לאחר שירותו הצבאי התקבל סורקוב למכון התרבות במוסקבה לתוכנית של חמש שנים בתיאטרון, אך בילה שם שלוש שנים בלבד.[26] סורקוב סיים את לימודיו באוניברסיטה הבינלאומית במוסקבה עם תואר שני בכלכלה בסוף שנות התשעים.
בסוף שנות השמונים, כאשר הממשלה הסירה את האיסור על עסקים פרטיים, סורקוב החל לעסוק בעסקים. הוא הפך לראש מחלקת הפרסום של עסקיו של מיכאיל חודורקובסקי. משנת 1991 עד אפריל 1996 מילא תפקידים ניהוליים מרכזיים במחלקות פרסום ויחסי ציבור של בנק מנאטפ של חודורקובסקי. ממרץ 1996 לפברואר 1997 הוא היה בחברת רוספרום, ומפברואר 1997 באלפא-בנק אצל מיכאיל פרידמן.[26]
בספטמבר 2004 נבחר סורקוב לנשיא דירקטוריון החברה לתובלת מוצרי נפט Transnefteproduct, אך הונחה על ידי ראש ממשלת רוסיה מיכאיל פרדקוב לוותר על התפקיד בפברואר 2006.[27]
לאחר קריירה קצרה כדירקטור ליחסי ציבור בתחנת הטלוויזיה הרוסית ORT מ-1998 עד 1999, סורקוב מונה לסגן ראש סגל הקרמלין בשנת 1999, תפקיד שהחזיק במשך למעלה מעשור.[14]
בראשית תקופתו בתפקיד זה הופעותיו העיקריות של סורקוב בציבור ובכלי תקשורת בינלאומיים היו כתיבת כיוון יחסי ציבור של הקרמלין. באוגוסט 2000 הוא אישר כי גזפרום תרכוש את מוסט-מדיה (שתהפוך לגזפרום-מדיה) של ולדימיר גוסינסקי, שבאותה תקופה היה הבעלים של ערוץ הטלוויזיה הרוסי היחיד העצמאי, NTV.[28] בספטמבר 2002 הצהיר בשם הקרמלין כי הוחלט שלא להחזיר את פסלו של מייסד הק.ג.ב. פליקס דזרז'ינסקי שנהרס במהלך נפילת ברית המועצות בשנת 1991.[29] לאחר בחירות 2003, כאשר מפלגת רוסיה המאוחדת של הנשיא קיבלה הכי הרבה מושבים בדומה עם רוב של 37.6%, מסר סורקוב את התגובה הנלהבת של הקרמלין ואמרה "אנחנו חיים עכשיו ברוסיה חדשה."[30]
במרץ 2004 מונה בנוסף כעוזרו של הנשיא, במקביל לתפקידו כסגן ראש הסגל הנשיאותי.[31]
מאז 2006 דגל סורקוב בתורה פוליטית שכינה אותה דמוקרטיה ריבונית, כדי להתנגד לקידום הדמוקרטיה על ידי ארצות הברית ומדינות אירופה.[32] אם לשפוט על פי חלק מהתקשורת המערבית, השקפה זו נתפסה כשנויה במחלוקת ולא הוזכרה על ידי התקשורת הרוסית והאליטה הפוליטית הרוסית.[33] סורקוב רואה במושג זה גרסה לאומית לשפה הפוליטית הנפוצה שתשמש כאשר רוסיה תדבר עם העולם החיצון. כאידאולוג המשפיע ביותר של "דמוקרטיה ריבונית", נשא סורקוב שני נאומים פרוגרמטיים בשנת 2006: "ריבונות היא שם נרדף פוליטי לתחרותיות" בפברואר וזה "המודל הרוסי שלנו לדמוקרטיה המכונה 'דמוקרטיה ריבונית'", אמר ביוני 2006.
ב-8 בפברואר 2007, אוניברסיטת מוסקבה ציינה 125 שנים להולדתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין ד רוזוולט עם ועידה בנושא "שיעורי ניו דיל לרוסיה המודרנית והעולם" בה השתתפו, בין השאר, סורקוב וגלב פבלובסקי. סורקוב ערך הקבלה מפורשת בין רוזוולט לנשיא רוסיה פוטין, והילל את מורשת הניו דיל של רוזוולט, ובין ארצות הברית של שנות השלושים לרוסיה של ימינו. פבלובסקי קרא לפוטין לעקוב אחר רוזוולט שכיהן במשך 3 קדנציות כנשיא.[34][35][36]
על פי הדיווח ב"מוסקבה טיימס", סורקוב הפעיל את השפעתו בכך שרמזן קדירוב מונה לראש הרפובליקה הצ'צ'נית ב-15 בפברואר 2007.[37][38] מאז מינויו המשיך קדירוב לכהן בשתי קדנציות בתפקיד והואשם בהפרות רבות של זכויות אדם.
באוקטובר 2009 הזהיר סורקוב כי פתיחות ומודרניזציה של המערכת הפוליטית ברוסיה, צורך שהודגש שוב ושוב על ידי הנשיא דמיטרי מדבדב, שעלול לגרום לחוסר יציבות רב יותר, אשר "עלול לקרוע את רוסיה".[39]
בספטמבר 2011 פרש מיכאיל פרוכורוב ממפלגת המעשה הנכון, אותה הוביל במשך חמישה חודשים. הוא גינה את המפלגה כבובה של הקרמלין וכינה את סורקוב "אדון הבובות הראשי של התהליך הפוליטי", כך על פי דיווח במגזין בשפה הרוסית "Korrespondent" שצוטט על ידי ה"ניו יורק טיימס".[40][41] פרוחורוב קיווה שסורקוב יפוטר מהקרמלין, אך הקרמלין עמד מאחורי סורקוב ואמר שהוא לא ייעלם מהבמה הפוליטית.[42] באותה תקופה תיארה רויטרס סורקוב בפרופיל כ"אסטרטג הפוליטי הראשי המוצל של הקרמלין", אחד האנשים החזקים ביותר בקרמלין ונחשב לבעל ברית קרוב של ראש הממשלה פוטין.[7]
ב-28 בדצמבר 2011, מדבדב הקצה מחדש את סורקוב לתפקיד "סגן ראש הממשלה למודרניזציה כלכלית", בתהליך שהתפרש ברבים כתגובה לבחירות לפרלמנט הרוסי בשנת 2011.[43] באותה עת תיאר סורקוב את הקריירה שלו בעבר כך:[44] "הייתי בין אלה שעזרו לבוריס ילצין להבטיח העברת כוח שלווה; בין אלה שעזרו לנשיא פוטין לייצב את המערכת הפוליטית; בין אלה שעזרו לנשיא מדבדב בליברליזציה. כל הצוותים היו נהדרים".
במהלך תקופה זו, סורקוב עזר ליצור כמה תנועות נוער פרו-ממשלתיות, כולל נאשי. הוא נפגש עם מנהיגיהם והמשתתפים בהם מספר פעמים והעביר להם הרצאות על המצב הפוליטי.[45] נאשי הושוותה על ידי אדוארד לוקאס כגרסת ממשלת פוטין לקומסומול בעידן הסובייטי.
מאז חזרתו של פוטין לנשיאות בשנת 2012, סורקוב נדחף לשוליים כאשר פוטין "רדף דרך של דיכוי גלוי על פני המניפולציה הערמומית שהעדיף סורקוב". כסגן ראש הממשלה, ביקר סורקוב את ועדת החקירות הפדרלית שהקים הקרמלין, שהובילה חקירות על מנהיגי האופוזיציה במקום הפרקליטות ומשרד התובע הכללי. הוועדה הצהירה שהוא הציע להתפטר ב-7 במאי 2013, ואילו סורקוב הצהיר שהוצע לו להתפטר ב-28 באפריל 2013. פוטין חתם על הפיטורין ב-8 במאי 2013.[46][47]
בשתי כהונותיו הראשונות של פוטין כנשיא, נחשב סורקוב כ"קרדינל אפור" של הקרמלין, עקב יצירת מערכת השלטון "דמוקרטיה ריבונית" של רוסיה והכוונת התעמולה שלה בעיקר באמצעות שליטה בטלוויזיה המופעלת על ידי המדינה.[48] ב-20 בספטמבר 2013 מינה ולדימיר פוטין את סורקוב כעוזרו בסגל הנשיאותי.[18] הוא גם הפך ליועצו האישי של פוטין בנושא היחסים עם אבחזיה, דרום אוסטיה ואוקראינה.[5][49]
ב־17 במרץ 2014, יום לאחר משאל העם על קרים, הפך סורקוב לאחד האנשים הראשונים שהועמדו תחת סנקציות על ידי הנשיא ברק אובמה, שהקפיא את נכסיו בארצות הברית ומנע ממנו כניסה לארצות הברית.[50][51][52][53][54][55][56][57][58][59][60] סורקוב הגיב על כך באומרו: "הדברים היחידים שמעניינים אותי בארצות הברית הם טופאק שאקור, אלן גינזברג וג'קסון פולוק. אני לא צריך ויזה כדי לגשת לעבודה שלהם."[61]
ב-21 במרץ 2014 האיחוד האירופי הציב את סורקוב ברשימת הסנקציות שלו, המונע ממנו כניסה לאיחוד והקפאת נכסיו באיחוד.[62][63]
בפברואר 2015 האשימו הרשויות באוקראינה את סורקוב בארגון צלפים להרוג מפגינים וכוחות משטרה במהלך היברומאידן האוקראיני בינואר 2014.[64][65][66] האשמה זו נדחתה על ידי ממשלת רוסיה כ"אבסורדית".[49] אף על פי שנאסר על כניסתו לאיחוד האירופי, סורקוב ביקר בהר אתוס ביוון כחלק ממשלחתו של פוטין לאתר הקדוש במאי 2016.[67]
ב-11 בפברואר 2019 פרסם סורקוב במאמר Nezavisimaya Gazeta "המדינה ארוכת-הטווח של פוטין", המתאר את עיקרי המונח "פוטיניזם" שהוצע על ידו.[68] הכתבה עוררה סערה בתקשורת.[69][70][71][72]
ב-18 בפברואר 2020, נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין פיטר את ולדיסלב סורקוב מתפקיד עוזרו, מה שנבע מצו רשמי שפורסם באתר הקרמלין.[6]
בבוקר ב-11 באפריל 2022, חבר הדומה לשעבר איליה פונומריוב (אנ') הודיע בערוץ הטלגרם שלו כי ולדיסלב סורקוב נמצא במעצר בית בשל מעילה בכספים בדונבאס מ-2014.[73]על דיווחים כי סורקוב מוחזק במעצר בית, התייחס מזכיר העיתונות של נשיא רוסיה דמיטרי פסקוב, שאמר כי אין לו מידע בעניין זה.[74]
סורקוב התחתן פעמיים. נישואיו הראשונים, ליוליה פטרובנה וישנבסקאיה בשנת 1987, הסתיימו בגירושים בשנת 1996. בנישואיו השניים התחתן סורקוב עם נטליה דובוביצקאיה, מזכירתו בהיותו מנהל בבנק מנאטפ, בטקס אזרחי בשנת 1998.[24][75][76] לסורקוב ארבעה ילדים: ארטיום (נולד ב־15 באוקטובר 1993),[77] הילד הביולוגי של יוליה שאימץ במהלך נישואיו הראשונים; רומן (יליד 2002),[78] מריה (ילידת 2004), וטימור (נולד בשנת 2010), ילדים ביולוגיים שלו ושל נטליה.
סורקוב הלחין שירים[9] וכתב טקסטים למוזיקאי הרוק הרוסי ואדים סמוילוב, לשעבר חבר הלהקה אגתה קריסטי. הוא דובר אנגלית וחובב את שירתם של דור הביט כמו אלן גינזברג.[7]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.