התאזרחות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התאזרחות (נָטוּרָליזציה) היא ההליך המשפטי שבו מי שאינו אזרח במדינה כלשהי יכול לקבל אזרחות שלה בהתאם לכללים ותנאים שבהם עליו לעמוד.
כללי התאזרחות שונים ממדינה למדינה, וכוללים בדרך כלל דרישה לתושבות במדינה לזמן של מספר שנים במדינה עד לבקשת האזרחות, ולעיתים גם דרישות נוספות כגון הפגנת ידע ובקיאות בשפת המדינה, בתרבותה, בתולדותיה, בחוקיה, במבנה הפוליטי ולעיתים גם בדת שלה במידה ויש לה; ובדרך כלל גם הבטחה, הצהרה, התחייבות או שבועה לציית ולקיים את חוקיה של אותה המדינה. בנוסף, יש מדינות הדורשות מהמתאזרח לוותר על אזרחויות אחרות שבהן הוא מחזיק, כלומר הן אוסרות על אחזקה של יותר מאזרחות אחת.
במהלך מאות השנים האחרונות, ובפרט לאחר מלחמת העולם השנייה, עם העמקת הגלובליזציה הבין-לאומית, אפשר לראות עלייה חדה במספרם של מהגרים ופליטים אשר עוזבים את מדינותיהם, ומבקשים לרכוש אזרחות זרה במדינות אחרות. רכישת אזרחות זרה נעשית בדרך כלל על-מנת לשפר את איכות החיים של המתאזרח, את זכויותיו הפוליטיות, קבלת הגנה כתוצאה מרדיפה פוליטית או אידאולוגית, רצון להשגת ביטחון אישי רב יותר, וסיבות נוספות אחרות.