הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי
השימוש המבצעי היחיד בהיסטוריה בפצצות אטום (בזמן מלחמה) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי היו שתי תקיפות בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שכונתה "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945 פצצה גרעינית נוספת, שכונתה "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1945. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום.
פטרייה אטומית שנוצרה מעל העיר נגסאקי (מימין) ומעל העיר הירושימה (משמאל) זמן קצר לאחר הטלת פצצת האטום עליהן | |
סוג | תקיפה בנשק גרעיני |
---|---|
מקום | האימפריה היפנית האימפריה היפנית |
תאריך | 6, 9 באוגוסט 1945 |
תוקף | ארצות הברית ארצות הברית |
אבדות | 129,000–226,000 הרוגים בשתי התקיפות |
בין 90,000–146,000 בני אדם נהרגו בהירושימה, ובין 39,000–80,000 בני אדם נהרגו בנגסאקי בימי הטלת הפצצות ובארבעת החודשים הבאים. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ושאר ההרוגים נספו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המכריע של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה.
ב-15 באוגוסט 1945, שישה ימים לאחר הפצצת נגסאקי, הודיע הירוהיטו קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית.[1]
ב-2 בספטמבר 1945 חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה.
התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן, וההצדקה האתית לשימוש בהן, שנויים במחלוקת עד היום.