המונומנטים הבודהיסטיים בסאנצ'י

המונומנטים הבודהיסטיים בסאנצ'י הם קבוצת מבנים בכפר סאנצ'י שבמדינת מאדהיה פרדש, הודו. הכפר ממוקם כ-46 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר בופאל, ובשנת 2001 התגוררו בו 6,785 תושבים. המונומנטים כוללים מבני דת בודהיסטיים, המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-12. הטוראנות המקיפים את הסטופה הגדולה מייצגים אהבה, שלום, אמון ואומץ.

המונומנטים הבודהיסטיים בסאנצ'י
साँची का स्तूप

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1989, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
מידע כללי
סוג	מתחם
כתובת	Sanchi Town
מיקום	מחוז רייזן
מדינה	הודו
הקמה ובנייה
סגנון אדריכלי	אדריכלות בודהיסטית
קואורדינטות	23°28′50″N 77°44′11″E
(למפת מאדהיה פרדש מוגדלת)   בופאל אינדור סאנצ'י (למפת מאדהיה פרדש רגילה)   בופאל אינדור סאנצ'י (למפת הודו רגילה)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי סאנצ'י (למפת הודו מוגדלת)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי סאנצ'י

הסטופה הגדולה

פסל מסאנצ'י בתצוגה במוזיאון הבריטי

הקישוטים המעטרים את השער שדרכו עוברים כדי להגיע אל הסטופה הגדולה

"הסטופה הגדולה" בסאנצ'י נבנתה לפי הוראה של הקיסר אשוקה הגדול בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס. בסיס הסטופה היה מבנה לבנים בצורת המיספירה, שנבנה על שרידים קדושים של הבודהה. מעל המבנה הזה ניצבה צ'אטרה, שהיא מבנה בצורת שמשיה המסמל דרגה בכירה ואמור להגן על השרידים ולהדגיש את חשיבותם^[1].

רקע

התיעוד הראשון באנגלית לקיומם של המונומנטים ושל הכפר נעשה על ידי קצין בריטי בשל טיילור ב-1818. עד ל-1881, אז החלו עבודות השיקום של המבנים, ביקרו באתר בעיקר ארכאולוגים חובבים וציידי אוצרות. המראה הנוכחי של המבנים נקבע לאחר עבודות שיפוץ בפיקוחו של סר ג'ון מרשל, שנערכו בין 1912 ל-1919‏^[2].

נכון ל-2008 נותרו על גבעת סאנצ'י כחמישים אתרים, כולל שלוש סטופות ומספר מקדשים. בשנת 1989 העניק אונסק"ו לאתרים מעמד של אתר מורשת עולמית.

על הגבעה הוקם מוזיאון קטן לארכאולוגיה, ובו מספר פסלים שנלקחו ממקומות שונים בגבעה. רוב פסלי הבודהה נעשו מאבן חול אדומה וניזוקו מפגעי הזמן ומזג האוויר.

תקופת סונגה

בתקופה זו הסטופה הושחתה, ככל הנראה במהלך המאה ה-2 לפנה"ס, ומאורע זה קשור לעלייתו לשלטון של הקיסר פוסייאמיטרה סונגה. נטען כי פוסייאמיטרה הרס את הסטופה המקורית, ובנו אגנימיטרה בנה אחת חדשה במקום^[3]. במהלך תקופה מאוחרת יותר של שלטון הסונגה הסטופה הורחבה באמצעות משטחי אבן, כך ששטחה הוכפל כמעט פי שניים לעומת גודלו המקורי. הכיפה יושרה במקצת באזור הגובה המרבי שלה ועוטרה על ידי שלוש שמשיות הנמצאות בתוך מעקה מרובע. הכיפה, עם השכבות שהקיפו אותה, סימלה את דהרמה, מעגל החוק. הכיפה הונחה על משטח בצורת תוף שהקיף אזור שלם, וניתן היה לגשת אליה באמצעות גרם מדרגות כפול. שביל אבן שני, בקומת הקרקע, היה מוקף במעקות עם ארבעה שערים גדולים (טוראנות) הניצבים כנגד שושנת הרוחות. ההשערה כי הבניינים שנבנו בתקופת שושלת סונגה הם הסטופה השנייה והשלישית (מלבד המעברים המקושטים, המתוארכים על סמך כתובות לתקופת שושלת סאטווהאנה), המעקה הצמוד לקרקע ובסיס האבן של הסטופה הגדולה.

תקופת סאטווהאנה

השערים והמעקות נבנו לאחר שנת 70 לפנה"ס, וככל הנראה הדבר בוצע על ידי שושלת סאטווהאנה. באחת הכתובות שנמצאו באתר ישנו תיעוד כיצד המלך סאטאקארני קיבל מאמנים שעבדו בשירותו, כמתנה, את אחד הארכיטרבים הנמצאים בחלקו העליון של השער המערבי. בכתובת כתוב:

מתנתו של אנאנדה, בנו של ואסיטהי, מנהל העבודה של האמנים של ראג'אן סירי סאטאקארני

— ^[4]

למרות שהם נבנו מאבן, הם נחצבו והוכנו כמו עץ, והשערים כוסו בתגליפים מסורתיים. בתגליפים מתוארים אירועים מחייו של בודהה המשולבים במאורעות היומיום העשויים להיות מוכרים לאנשים רגילים, כך שאלה יוכלו להבין יותר טוב את האמונה הבודהיסטית ואת הרלוונטיות שלה לחייהם.

בסאנצ'י ובסטופות האחרות האוכלוסייה המקומית תרמה כסף למטרת קישוט הסטופה, וזאת על מנת להשיג רווח רוחני. לא הייתה הוראה מלכותית כלשהי בתחום הזה. תורמים, גברים ונשים כאחד, שתרמו כסף על מנת ליצור תגליף בחרו בדרך כלל בתיאור המועדף עליהם מחייו של בודהה, כאשר שמותיהם נחרטו בתוך התגליף. דבר זה מסביר את החזרות של תקופות מסוימות בחייו של בודהה על הסטופה. דמותו של בודהה מעולם לא צוירה על תחריטי ותגליפי האבן כדמות אדם. במקום זאת, האמנים בחרו לייצג את בודהה באמצעות כמה מאפיינים, כגון הסוס שעל גבו הוא עזב את בית אביו, טביעות הרגליים שלו, או האפריון מתחת לעץ הבוֹדהי (Bodhi Tree) שלידו בודהה זכה להארה. גוף האדם נחשב כאובייקט המטיל מגבלות קשות מדי על בודהה.

בחלק מהאפריזים בסאנצ'י מתוארים מאמינים מקומיים הנראים כמו יוונים (מבחינת בגדים, תנוחה וכלי נגינה) החוגגים ליד הסטופה^[5].

תקופות מאוחרות יותר

סטופות ומבני דת הינדיים ובודהיסטיים נוספים נבנו עד למאה ה-12. מקדש מספר 17 הוא ככל הנראה אחד מהמקדשים הבוהיסטיים הקדומים ביותר, והוא מתוארך לתחילת תקופת ממלכת גופטה. המקדש בנוי כחדר קדוש בעל גג שטוח עם אכסדרת כניסה וארבעה עמודים. הצד הפנימי ושלושה צדדים חיצוניים הם שטוחים ואינם מקושטים, אך חזית המקדש והעמודים מכוסים בתגליפים נאים, המעניקים למקדש מראה כמעט "קלאסי"^[6].

במקביל לשקיעת הבוהיזם בהודו, הלך והתדרדר מצבם של האתרים בסאנצ'י והם ספגו נזקים משמעותיים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סאנצ'י בוויקישיתוף

• "סאנצ'י (מאדהיה פרדש)", קרן ז'אק-אדוארד ברגר, אוצרות האמנות של העולם

הערות שוליים

1. Dehejia, Vidya. (1997). Indian Art. Phaidon: London. ISBN 0-7148-3496-3
2. John Marshall, "An Historical and Artistic Description of Sanchi", from A Guide to Sanchi, Calcutta: Superintendent, Government Printing (1918). Pp. 7-29 on line, Project South Asia.
3. "Who was responsible for the wanton destruction of the original brick stupa of Asoka and when precisely the great work of reconstruction was carried out is not known, but it seems probable that the author of the former was Pusyamitra Sunga, the first of the Sunga kings (184-148 BCE), who was notorious for his hostility to Buddhism, and that the restoration was affected by Agnimitra or his immediate successor." in John Marshall, A Guide to Sanchi, p. 38. Calcutta: Superintendent, Government Printing (1918)
4. Original text "L1: Rano Siri Satakarnisa L2: avesanisa vasithiputasa L3: Anamdasa danam", John Marshall, "A guide to Sanchi", p. 52
5. "A guide to Sanchi" John Marshall. These "Greek-looking foreigners" are also described in Susan Huntington, "The art of ancient India", p. 100
6. Mitra, Debala. (1971). Buddhist Monuments. Sahitya Samsad: Calcutta. ISBN 0896844900