הזרמת מדיה

הזרמת מדיה (באנגלית: Streaming media), המכונה גם "סטרימינג", היא טכנולוגיית אינטרנט להעברת מדיה דיגיטלית למשתמש קצה על ידי ספק תוכן, באופן מתמשך ורציף. התוכן מועבר באופן שוטף מהרגע בו החל המשתמש לצרוך אותו. המונח הזרמת מדיה מתייחס בדרך כלל להעברת תוכן של רשתות טלקומוניקציה ותוכן מתמשך כגון שידורי רדיו או וידאו.

המונח "סטרימינג" מפנה לכאן. לערך העוסק במכשיר אלקטרוני המספק גישה לקובצי מולטימדיה דיגיטליים, ראו נגן מדיית רשת.

שידור מידע בסטרימינג מאפשר האזנה או צפייה בקובץ בטרם התקבל כל המידע המרכיב אותו, שכן המדיה "מוזרמת" בחלקים עוקבים קטנים (למשל פריימים בודדים כל פעם, במקרה של וידאו). הטכנולוגיה מביאה לחסכון בכמות התעבורה שעוברת ברשת אל מול איכות הווידאו המוצג, ומאפשרת שידורים חיים באינטרנט או צפייה מקוונת בסרטים.

ברשת האינטרנט נעשה שימוש נרחב בסטרימינג, ואתרים רבים משתמשים בטכנולוגיה זו על מנת להציג מדיה. אתר שיתוף הווידאו יוטיוב כולל אפשרות להעלות סרטונים בזמן אמת (ב"שידור ישיר") דרך סטרימינג לצד העלאת סרטונים מובנים ("העלאה מסורתית").

הסטרימינג זוכה לפופולריות בשנים האחרונות וחולל מהפכה בדרך שבה אנשים צורכים מדיה. היא מספקת חוויה נוחה, לפי דרישת המשתמשים ומאפשרת להם לגשת לספריית תוכן מגוונת מפלטפורמות ושירותים שונים. יתרה מכך, הזרמה מציעה גמישות ונגישות, שכן ניתן ליהנות ממנה במגוון רחב של מכשירים, כולל סמארטפונים, טאבלטים, טלוויזיות חכמות ומחשבים. דבר המאפשר למשתמשים ליהנות מהתוכן המועדף עליהם בכל זמן ובכל מקום, כל עוד יש להם חיבור לאינטרנט. בנוסף, הסטרימינג מציע אפשרויות חדשות עבור יוצרי תוכן ואמנים, ומספק להם פלטפורמה גלובלית להגיע וליצור קשר עם קהלים שונים.

היסטוריה מוקדמת

בשנת 1881 חשף קלמנט אדר את התיאטרופון (Théâtrophone). שירות שאפשר לחובבי אופרה ותיאטרון להאזין להופעות בסטריאו דרך קווי טלפון. שירות זה היה פעיל עד שנת 1932. בתחילת שנת 1920, ג'ורג' אוון סקוויר גילה שיטה להעברת מידע באמצעות חוטי חשמל והבין שניתן להשתמש בשיטה חדשה זו להפצת מוזיקה.^[1] בהמשך, קיבל סקוויר פטנטים עבור מערכת לשידור והפצת סיגנלים דרך קווי חשמל אשר היוו תשתית טכנית למה שהפך בשנת 1934 למוזק (Muzak) - טכנולוגיה להזרמת מוזיקה רציפה ללקוחות מסחריים ללא שימוש ברדיו. במקביל, בשנת 1929 החל שירות המוזיקה הטלפונית, שהיה מכונה בשם "ג'וקבוקס" (Jukebox) ונמשך עד שנת 1997. מכונה זו שימשה לבידור במקומות ציבוריים של אותם ימים. בתוכה אוחסנו כמה עשרות תקליטים או תקליטונים. המכשיר היה חצי אוטומטי. לאחר התשלום והבחירה של השיר בידי המשתמש, הניח מנגנון אוטומטי את התקליט על הפטיפון הפנימי שבתוכו וניגן אותו.

סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000

הרעיון להעביר מדיה ברשת מחשבים נולד עוד במחצית המאה ה-20. לאחר פיתוח מתג בטכנולוגיה על ידי חברת Kalpana ניתן היה להעביר את הרעיון לפסים מעשיים. בשנים אלו משתמשים רבים רכשו גישה מורחבת לרשתות המחשבים, בעיקר באינטרנט, דבר שהקל על הזרמת תוכן אודיו ווידאו למשתמשים בבתיהם ועבודותיהם. בנוסף, בשנים אלו עלה השימוש בפרוטוקולים ובפורמטים תקניים הולך ומתרחב, כגון TCP/IP, HTTP ו-HTML.

פיתוח מסחרי ראשון בוצע בשנת 1992 על ידי חברת StarWorks. ב-24 ביוני 1993 להקת Severe Tire Damage הייתה הראשונה שהופיעה בשידור חי באינטרנט וניתן היה לצפות בה מאוסטרליה וממקומות אחרים בעולם.^[2]

בשנת 1996, מרק סקרפה (Marc Scarpa) הפיק את השידור החי המקוון הראשון בממדיו הרחבים, ההופעה המובילה בקונצרט לחופש טיבטי, אירוע שהגדיר את תבנית השידורים לצורך שינוי חברתי. בשנת 1995 הועבר לראשונה משחק בייסבול ברשת של קבוצת הניו יורק יאנקיז.^[3] בסוף שנת 1995 פיתחה מיקרוסופט את נגן מדיה ActiveMovie, נגן זה היווה תקדים לנגן המדיה Windows Media Player שפותח בשנת 1999. גם אפל יצאה בטכנולוגיה הדומה לזו של מיקרוסופט בחודש יוני של אותה שנה. במהלך שנת 2002, נעשה שימוש בפורמט שידור אחיד ובקבלתו הרחבה של אדובי פלאש. כל אלו גרמו לפיתוח של פורמט שידור וידאו דרך אדובי פלאש, שהיה הפורמט הנפוץ בנגני וידאו באתרי האחסון שונים. האתר לשידורי וידאו הפופולרי הראשון, יוטיוב, הוקם על ידי סטיב צ'ן, צ'אד הארלי וג'אווד כרים ב-2005 בראשית המאה ה-21 נמצאת הטכנולוגיה בעלייה מתמדת, במהלכה גם חברות שירותי טלוויזיה רבות מאמצות את הטכנולוגיה, ומאפשרות גישה ליוטיוב או לתכנים של חברות הזרמת מדיה, דוגמת נטפליקס

שנות ה-2000 ואילך

בשנת 2014 הושק שרות Rabb.it שבניגוד לאתרים אחרים לא שמר את התוכן במחשבים שלו אלא היה היה מקשר בין מחשב עם תוכן ספציפי לבין מי שמעוניין לצפות בו.גם מגפת הקורונה שהתפשטה בעולם בשנת 2020 האיצה במידת מה שימוש בשרות זה. בדו"ח האינטרנט השנתי שפרסמה בזק^[4] בשנת 2020 לגבי השימוש בישראל, עלה ש-93% מצרכני האינטרנט צופים בתוכן בטכנולוגיית הזרמת מדיה.ביולי 2022, הזמן שהקדישו צופים בארצות הברית לצפייה בטלוויזיה עם טכנולוגיית הזרמת מדיה עלתה בפעם הראשונה מעולם על כמות הזמן שהקדישו לצפייה בטלוויזיה.בספטמבר 2023, מספר שירותי סטרימינג הקימו אגודה מסחרית בשם האיחוד לחדשנות בזרמים (SIA), בניהולו של צ'ארלס ריבקין בין החברות המייסדות כוללות חברת דיסקברי AfroLandTV,דיסני+ Hotstar, ESPN+, For Us By Us Network, הולו, Max, ה-MPA, MotorTrend+, נטפליקס, פרמאונט+, Peacock, Pluto TV, Star+, Telemundo, TelevisaUnivision, Vault TV ו-Vix.^[5]^[6]

היתרונות של הזרמת מדיה

זמינות מיידית: הזרמת מדיה מאפשרת גישה מיידית לתוכן בזמן אמת, מה שמאפשר לצופים ליהנות מתוכן בכל זמן ובכל מקום בהתאם לצרכיהם.

חסכון באחסון: משתמשים אינם צריכים לשמור את קובצי המדיה במכשיריהם, דבר שחוסך מקום אחסון ואפשרות לצפייה בתוכן מבלי להוריד אותו.

קל לשימוש: הזרמת מדיה משתמשת בממשקים ידידותיים ונגישים למשתמש דבר שהופך את השימוש בהם לפשוט ונוח.

דינמיות: מערכות הזרמת מדיה יכולות להתאים באופן דינמי את איכות התוכן לפי מהירות החיבור של המשתמש, דבר שמספק חוויית צפייה טובה גם בתנאים בהם הרשת מוגבלת.

התאמה אישית: הזרמת מדיה מאפשרת לכל אדם לצרוך את התוכן המתאים לו בשעות שנוחות לו.

החסרונות של הזרמת מדיה

תלות בחיבור לרשת: סטרימינג דורש חיבור אינטרנט אמין ומהיר כדי להבטיח השמעה חלקה ללא הפרעות. חובה שיהיה חיבור פס רחב עם רוחב פס מספיק כדי להתמודד עם הזרמת הנתונים.

התאמת מכשירים ופלטפורמות: לשירותי סטרימינג שונים עשויים להיות דרישות ספציפיות לגבי המכשירים ומערכות ההפעלה שהם תומכים בהם. בנוסף, שירותי סטרימינג מסוימים עשויים לדרוש התקנה של יישומים או תוספים ספציפיים כדי לגשת לתוכן שלהם.

אבטחה ופרטיות: בעולם הדיגיטלי של ימינו, מידע מהווה נכס מרכזי ובעל ערך גבוה והיכולת לנצלו ולהפיק ממנו את המירב נמצאת בבסיס המודל העסקי של חברות רבות. לצד זאת. ההחזקה והניהול של מידע אודות צדדים שלישיים, בדגש על "מידע אישי" הנוגע לבני אדם, טומן בחובו סיכונים וחשיפות היכולים להפר את פרטיות המשתמש.

תלות בפלטפורמות: כל פלטפורמה מציעה את התוכן הייחודי לה, לכן, בכדי ליהנות ממגוון רחב של תכנים יש צורך בתשלום חודשי לכל אחת מהפלטפורמות דבר שמוביל לעלויות גבוהות בצריכת התוכן.

אחת הסיבות העיקריות לכך שהסטרימינג זוכה לפופולריות בישראל היא המגוון הרחב של התוכן הזמין שכן, פלטפורמות אלו מציעות מבחר עצום של סרטים וסדרות טלוויזיה מקומיות ובינלאומיות, הנותנות מענה לטעמים והעדפות שונות של קהל היעד. מהלך זה מאפשר לצופים לחקור ולגלות תוכן שאולי לא הייתה להם גישה אליו דרך ערוצי טלוויזיה מסורתיים. בנוסף, הסטרימינג סלל גם את הדרך להפקת תוכן מקורי בישראל. פלטפורמות סטרימינג השקיעו ביצירת סדרות וסרטים מקוריים המציגים את הכישרון והתרבות של המדינה. מהלך זה סיפק ליוצרים מקומיים הזדמנויות חדשות, העלה תוכן ישראלי לבמה העולמית והגיע לקהלים ברחבי העולם. בנוסף לסרטים ותוכניות טלוויזיה, הסטרימינג שינה גם את האופן שבו ישראלים צורכים מוזיקה. פלטפורמות כמו ספוטיפיי, אפל מיוזיק ודיזר הפכו את הגישה לספרייה עצומה של שירים ואלבומים קל מתמיד. משתמשים יכולים ליצור רשימות השמעה מותאמות אישית, לגלות אמנים חדשים ולהאזין למוזיקה האהובה עליהם בכל זמן ובכל מקום.

נטפליקס בישראל

בשנת 2016 השיקה נטפליקס (Netflix) חברת הסטרימינג הגדולה בעולם את שירותיה בישראל. ביוני 2017 השיקו שיתוף פעולה עם פרטנר tv.באוגוסט 2018 הושק ממשק בשפה העברית. במאי 2018 דווח על ידי מאקו שלחברה יש כ-100,000 מנויים בארץ.^[7] עם התפשטות נגיף הקורונה עלה מספר המנויים ובשנת 2020 כ-55 אחוזים מהישראלים (כ-5 מיליון) היו מנויים לשירות זה.